נישאתי לאיבוד, והמשפחה שלי צחקה עליי. לפני שבע שנים התחתנתי עם בחור שלא היה לו כמעט כלום. קרוביי לא יכלו להבין אותי ואף צחקו לי על הפנים. ברור לי שנשים מחזיקות בדימיון משלהן לגבי איך צריך להיות הבעל, ובדרך כלל מתבוננות במצב הכספי שלו. חלקן מחפשות “נסיך חלומי” שמחזיק במראה של מתדמיין על שער מגזין. גם לי היו קריטריונים משלי. חשוב לי שהגבר לא יפנה לאלכוהול אני יודעת שזה מוביל לשום מקום, ולא רוצה שהילדים שלי יראו אבא שמכבס את היום בקאקה.
רציתי שייהייה חרוץ, לא עצל, ויזמין כנות. חפצים חומריים לא היו לי בעדיפות לא חשבתי אם יש לו רכב או דירה. אני לא באה ממשפחה של מיליונרים, ולכן לא היה לי ערך לחתור למשהו שאני בעצמי לא מחזיקה. אמי הגדילה אותי ואת אחי יחיד במקצת, ולכן חיינו בלי מותרות. לפני הנישואין חייתי עם בעלי שנה, והוא היה אחד משישה אחים. הוא אדם טוב, עובד במקצועו באוניברסיטת תל אביב.
הוא גר עדיין בבית ההורים עם אמא שלו והאח שלו. בחתונתנו השתתפו רק קרובים וחברים מצומצמים. אחרי החופה עברנו לגור יחד. הבדלנו באופי, ולמדנו לחיות זה לצד זה במשך חצי שנה עד שהשתקפנו להבין אחד את השני. הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה הייתה כשקיבלנו יחד את הילד הראשון. היום יש לנו שלושה ילדים, והוא מרוויח משכורת של כ-15000 בחודש, למרות שעבר לתחום אחר. בתחילת דרכנו שכרנו דירת קטנה בירושלים, וכיום קנינו בית בשרון, והחיים נראים לנו לא רעים.
לפעמים יש חיכוכים, אבל אנחנו מדברים עליהם ולומדים איך לפתור קונפליקטים. עדיין איננו מיליונרים, אבל הבריאות והאושר שלנו חשובים יותר מכל. היום חוגגים את היום שבו לפני שבע וחצי שנים חיבקנו זה את זה בטקס החופה. השנים עברו ואני מתאהבת בו יותר ויותר, ולא רוצה לשחרר אותו. שמחתי לראותו משחק עם הילדים, שמטפל בי, ובודק אם אני רעבה בטלפון זה בדיוק מה שהופך את החיים למתוקים.
לדוגמה, חברה שלי נישאה לאיש עשיר. בתחילה הכל היה טוב, ואז הוא החל לבגוד, להתעלם, ולגבות כסף מההורים שלה. היא שוקלת גירושין, אבל לא רוצה שהילדים יגדלו עם אבא. אני יודעת שהסיפור שלה אינו בשבילי, ואני שמחה שהחלטתי אחרת. מאחלת לכל האישה בישראל למצוא אהבה, ולהרגיש אהובה, בלי להסתכל על גודל הארנק!
