אף אחת מהסבתות לא יכולה לאסוף את הילד מגן הילדים. אנחנו נאלצים לשלם הוצאות ענק על טיפול.
היום נרקקתי עד מהירות שוב הרגשתי ויכוח עם אמי, ואני אפילו לא רוצה להתקשר לאמא של בעלי.
יש לנו מזל יש לנו שתי סבות, שלי ושל בעלי אבל “מזל” הוא מילה חמה מדי, הן בכלל לא סבות במובחן. הן גוששות למאה מטר מגן הילדים של בננו, ובכל זאת מתעקשות שלא לבוא לאסוף אותו. הייתי אסף אותו בעצמי, אם יומי בעבודה מסתיים ב18:00, אך איאפשר להגיע בזמן. בעלי עובד במשמרות במפעל קריית גת, ולכן הוא גם לא תמיד מסודר. נאלצנו לשכור שומרת, וזה מה שמכביד על תקציב המשפחה, למרות שיש לנו סבות!
אמי עובדת עד ארבע אחר הצהריים, ובכל בוקר שעולה על פניה עוברת ליד בית הילדים. הפרט שלה הוא בעדיפות עליונה היא מתגרשת מאבי החורג ורוצה לחיות לעצמה, ולכן אחרי העבודה היא נאלצת להרפות, לשים מסכות פנים ולנסות להיראות צעירה יותר. סופי שבוע היא מתכננת פעילות: הולכת לקולנוע, למוזיאון, נפגשת עם חברות.
היא מכניסה את בנה רק בסופי שבוע וקצת מדי פעם, בטענה שהנכד מפריע לשגרה שלה, רץ בחדר ומפריע למדיטציה. היא אוהבת לייעץ לי איך לגדל, אך באותו רגע מסרבת להיכנס לתמוך בפועל.
אמא של בעלי סיפור אחר לגמרי. חמותי מעולם לא חצתה קו עבודה, הייתה פשוט בת בית. יש לה ארבעה ילדים, והפרשי הגילים ביניהם פחות משלוש שנים. בעלי הוא הבכור. נראה שהיא האידיאל לעזור, אבל היא טוענת שהיא עסוקה בטיפול בילדיה ושהיא חייבת לבשל, לנקות, לכבס, לדאוג למזון ולסדר אחרי כולם. הבנים הצעירים אחד בת 18 ואחד בן 21 כבר עצמאיים ויכולים לדאוג לעצמם.
פעם אחת חמותי לקחה את בננו, והיתה קוּט. היא טענה שאין לה זמן לחסוך כשאוספת את הנכד אחרי עבודתה, שהבנים חזרו מאוכלים ועייפים מהיום. אחרי כן היא אמרה לי שההחלטה לשתול את הילד בחיי היא של עצמה, ולכן עלי לדאוג לו. היא סיכמה שהשנה לא נוכל לסמוך עליה יותר.
עלויות הטיפול בילד מעיקות על תקציב המשפחה. כועס על ההשתקפות של הסבתות שמגיעות לחג החנוכה, מתכנסות סביב הנכד, מדברות על כמה הן אוהבות אותו ועל המתנות שהן קנו, אך אנחנו לא צריכים את המתנות, אנחנו זקוקים לעזרה ממשית.
היום נאלצתי להתקשר לאמי ולבקש ממנה כאילו היה מדובר בחפצים קודש, לאסוף את בננו מגן הילדים, כי אין לנו כסף לשלם לשומרת.
אין לנו מה לצפות מההורים לא כלכלית ולא מבחינת עזרה ממשית. אמא של בעלי גם אינה רוצה לתרום, היא אומרת שהבנים אוכלים בחוץ וכסף המזון נעלם.
אינני יודע איך נצלח מכאן. כל מה שאנחנו מרוויחים הולך על מזון, בגדים, צרכי בית, והחלק שצריך לשלם לשומרת מוסיף עוד נטל. איך נגרום לסבתות להבין ולסייע?
