לא מאמינה. כמו לפני עשרים שנה, אני ומך מתהלים ברקוד של ואלס מסתובבים בחלום. אתה זוכר את המפגש האחרון שלנו? היה תערוכת סיום שנה בחולון, כולם ריקדו ואלמנטים של שמחה ריחפו באוויר. אני צפה בים של עיניך הכחולותכחולות, נעה כמו גל עמוק. באותו ערב רציתי לחשוף את האמת שאנחנו עומדים להפוך להורים. כשסיפרתי, נגמרת עלי זעם, וענית בקול קפדני:
זה מוקדם מדי לחשוב על זה. נצטרך לחכות.
הדבר הכה אותי כמו שורף. ידעתי שזה לא הזמן, אבל מה לעשות? לא ניתן לשנות את המהפכה. נפרדנו, והאהבה שעדיין נמשכה בחיי. אתה פצעתי את ליבי, נשמתי נקרעה לחלקים. ידעת שליבי קפדני כמו אבן זה מה שהייתי אוהבת בך.
החברות שלנו, רוני ואורלי, סיפרו לי על חייך הפרטיים. שמעת? אתה נשוי, עם שני בנים בוגרים, גרוש, ובכל reunion של כיתת הלימודים אתה מתגלה, מתעניין בחיי, בעוד שהחברים של הכיתה אינם יודעים מאיתנו דבר. אף פעם לא הלכתי למפגשי ישיבה, חששתי שהביט שלך ייטב לי למטה, שאטבע ועתודף לעולם החלום. פחד זה נמשך עשר שנים.
ואז, נכנס אליי הוא אלון. נישאתי אליו בלי רגש אלא תודה, הוא קיבל את ההכנה בחום וללא לחץ. קיבל את בתי כבת משפחה, וקרא לה אהבה. שם המשפחה של השם היה שונה, אבל אהבה נשארה.
בעלה שלי מרגיש לי בכל תאי הגוף, מילותיו, מבטיו כל זה משדר רוך. אחרי חמש שנים של נישואין, גיליתי שהתאהבתי באיש שלי. הוא הצליח לעטוף אותי במילה, להיות העוגן שמציל אותי, לקלוט את המפתח לנשמתי, ואני נכנסתי לדלתות הטוב וההבנה שלו. אף אחד לא יכול לחדור לאהבתנו.
אהבה מצילה הכל, וליק. אתה מעולם לא אהבת אותי, היית רק סיפור נוער משעשע.
ומה איתך, ליק?
היי, איילת חיים מתוחים, בלי קורת גג. דברים פרוסים כפרפרים. הילדים מתעסקים בעניינים שלהם, ואני לבדו כאן. לפעמים אני חושב עלייך.
אולי נזכיר? לי ולבעלי שלוש ילדים אהבה והקניית זוגיות של תינוקותתאומות בגיל שש. זוכרת את החבר הטוב שלך, יובל?
יובל? כמובן! הוא היה החבר האחד והיחיד. אחרי תיכון נקטק הקשר, לא חזר לשיחות, נעלם. איני יודע מה קורה איתו.
בוא נלך אל החלון, נצפה בחצר בית הספר.
אלון מביט דרך החלון הפתוח, לא מצליח להוריד את העיניים מהדימוי.
הבנתי, איילת. הבנתי הכל כמה מורכבות גורלות!
במרכז החצר עומד יובל, מחזיק שני תינוקות בזרועותיו. לצידו בחורה בת עשרים, עיניה כחולותכחולות כמו הים.
להתראות, אלון! אלך למשפחתי.
איילת, למה באת למפגש השנה?
הפסקתי לפחד, אלון! כשאני מביטה בך, הלב נשתוק.
החלום נמשך, והקולות מתפזרים בריח של ניחוח של שמן זית ופרחי רוזמרין של גן בתל אביב.
