אחזיר הכל, מבטיחה
אורית, מצטערת, אבל אני לא יכולה לעזור לך במצב הזה. בכלל לא.
רונית ניסתה לשמור על שקט, אבל בפנים כבר הרגישו לה גלי תסכול. חמותה נעמדה במרכז הסלון, מציצה בפניה מבט תחנוני, ומזיזת רגל מאחת לשנייה.
איך את לא יכולה? התפרצית אורית מיד, דמעות גלגלו על לחייה. מחר יש לי ראיון עבודה ממש חשוב! חשוב מאוד! ואני פשוט אין לי מה ללבוש!
רונית נשפה רגש מודאג. אורית תמיד ידעה איך לגרום לדמעות לצאת ברגע הנכון.
יש לך ארון מלא, בין היתר ציינה ברצינות.
אבל אין שם שום דבר שמתאים! קווחה חמותה, מנגבת את אפה במגלה. אני צריכה להראות רצינית ואלגנטית, ויש לי רק ג׳ינסים ישנים וחולצות! איך אלך לראיון כאילו אני עוד בתיכון?
אורית הביעה יובש קולות, קולה רועד מתוך ייאוש מדומה. היא חיבקה את ידיה חזק אל חזה, כאילו מתפללת.
אם אני לא אקבל את העבודה, אז אפס כסף! ובכל מקרה, זו משרה מצוינת ולא אוכל למצוא משהו שווה יותר!
אורית, מה קרה? נכנס למטבח מיכאל, ששמע את בכי האחות.
רונית נשמעה במחשבותיה. עכשיו האחות תזכה לתמיכה.
מיכאל, תאר לך פנתה מייד לאחות, מחר יש לי ראיון, ורונית מסרבת לתת לי את הבגדים! איזה קמצן היא!
מיכאל קרצף וראה את אשתו בתפיסה מתוחה.
רונית, אנחנו משפחה. אי אפשר שלא לשתף?
מיכאל, אלו דברים אישיים התחילה להסביר רונית, אבל הוא קטע אותה. מה קרה? האחות מבקשת עזרה ברגע קריטי ואת מתנהגת כמו קמצנית.
אורית ייבשה דמעות והביטה באחיה בהכרת תודה. רונית צמצמה שפתיה. הלחץ משני הכיוונים היה כמעט בלתי נסבל.
רונית, בבקשה, בבקשה המשיכה הסוחטת האחות. אני אחזיק בזה בקפידה ולא אשבור שום דבר. אשיב הכל במצב מושלם! נשבע!
מיכאל הנהן, תומך באחות.
בטח תחזיר. מה זה, בגדים זה רק בגדים.
רונית ידעה שאין תועלת במאבק, והיכנה לשתף תחת הלחץ הכפול.
טוב, קחתי, לחצה בין שיניים והלכה לחדר השינה.
בפני הארון עצרה, הסתכלה על הבגדים שלה. ידיה נמשכו למכנסיים כחולים כהים. היא קנתה את החולצה הזאת לאירועים מיוחדים, לבשה אותה רק פעמיים.
הנה, חזרה לסלון עם החולצה תלויה על המתלה.
אורית תפסת את הבגד והחזיקה אותו קרוב אליה, מחליקה את המלאי.
וואו, איזה יפה! תודה ענקית! ארגיש כמו מלכה! לא, כמו הנסיכה דיאנה…
אך אחרי שנייה הפנים של האחות השתנו.
ומה נעליים? למכנסיים האלה צריך נעלי עקב תואמות.
אורית… התחילה להתנגד רונית.
ואביזרים? המשיכה האחות, מתעלמת מקולה של רונית. וגם תיק! צריך תיק אלגנטי, אחרת המראה מתפרק!
היא צודקת, חזר מיכאל. לא אפשרי להגיע לראיון בנעלי ריצה.
רונית קישטה באגרופים. ההתנהגות של אורית הייתה חסרת גבולות, והבעל תמך בה בעיוות.
טוב, לחצה והלכה שוב לחדר השינה.
מתקן הנעליים בארון היא שלפה עקביים שחורים, פתחה תיבה עם תליונים ובחרה עגולות פנינה. מהכניסה שיבשה תיק עור שחור קטן.
הנה, זה הכל. אתה עדיין צריך מצעים? כינה בהקפצה, מעניקה לאורית את השאר.
אהה, את הצלת אותי! קידמה בכפיים האחות, מזניחה את הטון החודרני אחזיר הכל במצב מושלם, מבטיחה!
היא אספה את כל הבגדים בעריסה והצייתה אל היציאה, כאילו חששה שרונית תוותר.
תודה שוב, קראה אורית מהדלת לפני שנסעה.
מיכאל נגש אל אשתו ולחץ על כתפיה.
רואה כמה היא שמחה? למה את נרתעת מבקשה פשוטה? מה יקרה למכנסיים, היא לא תכסה אותם.
פשוט לא אוהבת לשתף דברים אישיים עם זרים, ענתה רונית בכנות.
זרים? נזעק הבעל. היא אחותי! לא איזו בחורה מהרחוב.
בשבילי היא זרה. ואת יודעת את זה.
מיכאל תננה ויצא אל המטבח, מתלונן על הנשים המסוכנות.
עברו שבוע שלם. רונית ניסתה כמה פעמים להתקשר לאורית, אבל דחתה תמיד. לבסוף סבלנותה נפל.
אלו, אורית, מתי תחזירי לי את הדברים?
בצד השני נשמע ניאוף מרוע.
אה… היי, רוני. קורה כאן מצוקה…
איזו מצוקה? התעניינה רונית.
בתור, שפכתי קפה על המכנסיים, ניבאה אורית. יש כאן כתם… ניסיתי להסירו ולא מצליחה.
מה?! הרעיפה רונית.
וגם התיק נגנב. נלקח מידי ברחוב! והנעליים עקב נפל כשרודפתי את הגנב! העגולות אחזור אחר כך, טוב?
רונית לא האמינה לאוזניה. איך כל הפריטים נזדו יחד?
אורית, איך ייתכן שהכל אתה צוחקת? זה בטח צחוק?
סליחה, רוני, לי קריאה דחופה! נדבר אחר כך! קטעה האחות ונתקתה.
רונית נעמדה במבט תמה מול הטלפון. אורית המשיכה לשקר במלוא קולם, ורונית לא יכלה להוכיח זאת.
חודש אחרי כן, אורית חזרה אל פתח ביתם, נראתה עוד יותר מצוקתית.
רוני, תצילי! יש לי אירוע בחברה ואין לי מה לבוש!
ובכן, את בטח פשוט חוסמת כמו מילה. בטח לא מפחדת לבקש אחרי המקרה הקודם? שאלה רונית בקור. לא אתן שום דבר.
בבקשה! מבטיחה להיות זהירה הפעם!
לא, ואל תבקשי שוב חתכה רונית וסגרה את הדלת לפני שהאחות המפוחדת הצליחה להיכנס.
במהלך הערב, מיכאל חזר הביתה במצב רוח רעוע.
מה את עושה? קרא אל רונית. אורית קראה והייתה בבכי! איך התנהגת איתה?
כן, יכולתי, ענתה רונית בנחישות. לא אתן לה יותר את בגדי.
מה, חסכת לך בגדים? היא ביקשה ממך עזרה!
מיכאל, האחות שלך הורסת לי את החולצה היקרה ואת שאר הפריטים!
חולה? נקנה חדשה! הציע מיכאל.
על המשכורת שלך? חייכה רונית בחמלה.
מיכאל נבהל מעט, אבל לא ויתר.
את רק מקנאה באורית! היא צעירה, יפה ובגדים שלך יושב עליה יותר!
אה, ראית איך דיברת! לך אל האחות היפה שלך, אם היא יקרה לך יותר ממני!
הם ויכחו עד הלילה, רונית נמשכה בעדינות שלה.
כמה ימים לאחר מכן, רונית חזרה מהעבודה מוקדם מהרגיל. היא נכנסה לחדר השינה ונדהמה. דלתות הארון נפתחו והבגדים פוזרו על המיטה. תליות נזרקו יחד עם הבגדים.
בידיים רועדות, רונית התחילה לאסוף. מהר נתגלה שחסר לה השמלה האדומה למערב, נעלי עקב חדשות, עגולות זהב עם ספיר, וקלאץ’ קטן עם חיבוק פנינה…
היא חייגה מיד למיכאל.
מיכאל, מה קורה? האם אתה הרסנו את הארון שלנו? איפה הבגדים שלי?
אה, אורית ביקרה, השיב הרוגע. הרשו לה לקחת מה שהיא רוצה, היא תחזיר מחר.
אתה משוגע?! קראה רונית.
מה קרה? את לא שיתפת! אז היא לקחה בעצמה! מחר יהיה הכל במקומו.
רונית כבתה את הטלפון ותפשה את המפתחות. היא נעה במהירות אל בית אורית.
כאשר האחות פתחו, פניו נראו מופתעות.
רוני…
איפה הבגדים שלי? נחתה רונית בחזקה.
איזה בגדים? לא לקחתי דבר… ניחנה אורית בתוקף חוסר אשמה.
רונית דחפה אותה פנימה, נחתה בחדר השינה של האחות ופתחה את הארון. מה שראתה השיב את הלב.
התלייה הכילה את אותו מכנסיים הפגוע במצב מושלם. הצמידים הפרועים עמדו בעדינות, והתיק גנוב היה שם. בנוסף, היו גם הפריטים של היום.
את את רק שקרת! לחשה רונית. שום דבר לא נשבר ולא נעלם! ידעתי זאת!
אורית רצה לעזוב, אך רונית עצרה אותה.
חכי! תסבירי למה שקרת!
אני לא רציתי להחזיר, הגיעה קולה. הם פשוט חזרו לי חביבים…
את רק גנבת! התפרצה רונית והחלה לאסוף את הבגדים שלה מהארון של אורית.
אל תעלבי אותי! נגדה אורית. אני לא גנבת, אני לא חייבת לך דבר!
נכון! ואם עוד תקרבי את הציוד שלי, תקבלי ברכה מהבעל שלי! הבנתי?
רונית לקחה את כל חפציה והלכה ליציאה.
תגידי תודה שלא קראתי למשטרה!
בבית חיכה מיכאל מבולבל.
רוני, אורית קראה ובכה היא טוענת שהעלבת אותה, איומה
העלבתי? רונית שמה את התיק על הרצפה. עוד יותר על אחותך! היה צריך לשבור לי את הראש.
היא הראתה למיכאל את החולצה והנעליים.
תראי! אין כתמים! והנעליים של האמורה שברו שלמות!
מיכאל נשקף על הבגדים שלמים.
מיכאל, תזכור זאת לנצח, חיזקה רונית. עוד מקרה כזה עם אחותך ואני הולכת. לחיות לבד. תחליט מה יותר חשוב: הנישואין שלנו או הוויכוחים עם הגנבת הזאת.
מיכאל הפך לבן-סקרן, קולו רעד. הוא הבין שהזמן לשעשועים נגמר.
לא ידעתי שהיא משקרת, אני משקר? המילים יצאו בריקוד.
עכשיו אתה יודע. וזכור: אף אחד לא ניגע בבגדי בלי רשותי. הם שלי, לא של המשפחה שלך.
מיכאל הנהן, ולא הרים עיניים. רונית כבר לא התעניינה באורית הפגועה. שותה לעצמה קפה ותודה על כך שהיא תצטרך לקנות בגדים בעצמה.
