בת שלי, היום את חוגגת 32! מזל טוב מעומק הלב, ואני מביאה לך מזכרת קטנה נטלי כהן, אם של שילה, העבירה לבת נעלי מעוף סרוגות שלימדה בקורס תפירה. שילה פקחה את העיניים והביטה באמא. בדיוק, 32, הגיע הזמן לחשוב על המשך השושייה. אני כבר לא צעירה, ואת גם, לא. ואל תדאגי, אני רוצה לפנק את הנינים. לחברות שלי כבר יהיו נכדים, ואני עדיין בודדה, אין לי נכדים.
שילה חימצה, והדממה ירדה על השולחן. האורחים שתי חברות של האמא ושלוש שכנות הפנו מבט אל נטלי כהן.
סליחה, אני צריכה לשכב, מרגישה עייפה, לחצה שילה וקפצה מהשולחן. היא לא רצתה שהאורחים יראו את העיניים האדומות. זה היה מזיק לבת צעירה שהאמא תזכירה לה שהשעון מתקתק.
בטח שהשעון מתקתק, אבל למי? למה להרות כשמאמא מתכוננת למשרה של נניה? לשילה אין אפילו מועמד לתפקיד אב, ולא נחשפים שלפי רצונה להתחתן.
הוי בנות, לא יודעות מה לעשות אם היה לנו בנים, אולי שילה הייתה מתחתנת. במקום זאת רק בנות. איזה קיבוץ של בנות! נימוטה נטלי כהן.
שילה גרה עם אימה בדירת שני חדרים בקיבוץ קטן. היא לא הייתה במערכת יחסים רצינית, והחיים המשפחתיים הרגישו לה כמו סיפור רומנטי. היא עובדת בדואר: סוחפת חבילות, משגרת מכתבים ויושבת במחשב כדי להוציא חבילות ללקוחות. העבודה כזאת שהגב הכאיב עד שהגיעה הביתה כמעט ללא כוח. כל מה שהיא רצתה היה לאכול, לשכב על הספה, להחליק עיניים ולא לחשוב על דבר.
שוב נרגעת בואי איתי לערב פואטי! יפה, חזקה, למה רוכבת? אולי נביא לך בחור? התנגדה המלטה האמא, כששילה נראתה כחלזון על הכרית.
אמא! תני לי מנוחה! חזרה שילה.
בניגוד לבת, נטלי כהן הייתה סופה של אנרגיה. היא הייתה בת שבעים, אבל עודנה מתנדפת במפגשים בקהילת הקיבוץ, טיולים לבית המשפט המחוזי, פגישות עם נשים מבוגרות שבהן הקראה שירים משלה. היא תמיד הייתה בעיצומה של פעולה, מדברת על חשיבות העזרה לזולת ולא לשבת ללא תכלית. אם הייתה לה אנרגיה, הייתה נותנת לנסיכה השנייה, שילה, כמה שיותר.
נטלי לא ויתרה משקיעתה לשכנע את בתה שזמן רץ. היא הניחה את הנעליים האדומות על מדף בולט ולטפה אותן לפני שילה תדאג.
אמא, די טפטפי. זה כמו קפיץ אדום לשור, באמת!
שילה, אהובה, קבלי אותי את כבר בוגרת, הגיע הזמן לחשוב על ילדים! אני רוצה לראות נכדים לפני שאחלוף.
אמא, אני לא בטוחה שהרעיון הזה מדבר אליי. העבודה שלי קשה, השכר קטן, הגב כואב, והדירה שלנו קטנה איך אפשר? היום עבר, ולחיים תודה.
בדיוק, נשענה האמא, אפשר לשנות קצת. לא רק עבודה וספה. זה מזכיר לי את אליזבת סטפאנווה, שיש לה נכדת חכמה…
מבינה, אמא! חזרה שילה בחוסר סבלנות. אבל אני לא יכולה פשוט להיכנס להיריון רק בשבילך, צריך נישואין, ובכך אין לי חותרים! היה רק וינה, ואת הרחקת אותו!
זכרה שילה את האוהב האוטיסטי, יוסף. בחור טוב, עם משפחה משגשגת, אבל נטלי מיד קראה: לא! אתה עדיין צעיר, לך בחוץ עם בחורים, תישאר בבית!.
והנה שילה נשארה. אחרי זמן מה יוסף פגש את החברה הטובה של שילה, שהייתה פחות ברירה בחתונות. לפני חצי שנה היא נכנסה ללידה של הילד השלישי של יוסף והם חיו בחיי נוחות, שמחה, חיבורים עם עוגיות ושתייה עם ארבע כפיות סוכר.
יוסף זכרתי, לחקה באפה האמא. יש גם גברים אחרים, רק צריך לצאת מבית.
צריך היה לצאת מוקדם יותר, אמא! כשרציתי ללמוד בעיר, את אמרת שלא אוכל לבד. לא תספיקי, מסוכנת. ולבסוף, גרמת לי ללכת לתיכון טכני של מקצוע שציינת.
לא ניסית מספיק! הרימה האמא.
אה, היה יותר טוב אם היית מרשימה אותי! חייכה שילה. זה היה פשוט שליטה, לא אהבה.
אתה לא רוצה לעבוד במשרד? המשיכה האמא. זה מקובל, קרוב לבית, אפשר לבוא לשעה של ארוחת צהריים!
אמא! זה אולי חלום של מישהו, אבל זה לא אותי.
אם תולד
לא, אמא. אני לא רוצה ילדים אם לא אוכל לתת להם חיים טובים.
האם נמשך?
אני מנסה לכלול אותך טוב יותר! קראה נטלי בכעס.
אולי תוכלי לעבוד? אולי תעבדי כמו נניה, ונוכל לחסוך לכיוון חופשה?
לא, אמא. מי ידע?
היא הכניסה את ראשו של הקיבוץ, שם נערכו אספות גרוּת. נטלי פתאום התחילה לפרט על בעיות הנוער, והצילה את עצמה במילה: הילדה שלי חיה בלי כוונות.
בקיצור, גידלתי צמח שגדל בלי דשן.
איזה דשן? רק עצות! אתה נתת לה? דירה? חינוך טוב?
מה?
אני לא יכולה לעזור יותר.
היא חזרה, והקיבוץ נשאר ללא חיי.
יום אחד, נטלי הלכה לשכן של אמו של יוסף ושאלת אם צריך עוזרת נניה.
שמעתי שהם צריכים נניה, שלישייה של ילדים, ותשלום יפה, שאלה השכנה.
אני מחפשת עבודה, אם יקבלו אותי אשמח.
נטלי קיבלה את המשרה. שלושה ילדים, משכורת טובה, עבודה מהנה.
שילה חייכה כשהשמעה שאמא קיבלה עבודה, ולא עוד מרעה אותה. האמא חזרה הביתה עייפה, ובימים הבאים חיסכה כסף כדי לשלוח את שילה לחופשה.
ביום הולדתה השלישי של שילה, קנתה לה כרטיס לחופשה בחיפה, והעבירה לו ברכה:
בת שלי, היום אתה 33! החיים רק מתחילים! קח את הכרטיס, ראה את העולם, הפגש אנשים.
שילה קמה מהשולחן, חיבקה את אמה בחום.
תודה, אמא. אני מתרגשת לנסוע. החיים באמת רק מתחילים, יש לי עוד הרבה לפניי.
שילה חזרה מהחופשה, והחליטה ללמוד חשבונאות. לקוחותיה הראשונים היו יוסף ובעלתו, ובכך הקימה עסק מצליח. שלוש שנים אחרי, היא הכירה את סתיו, ואימצה ילד מקלחת. שנה אחרי היא גילתה שהיא בהריון ובכן, מי מתלונן על ילדה מאוחרת?
בסופו של דבר, נטלי הפכה לסבתא של שני נכדים, משוגעת משמחה. היא חייכה: החיים נפתחים, והחולצה של נעלי האדום כבר לא צריכה לנענע יותר.
