את לא אשתי, את משרתת. אין לך ילדים!
אמא, עוֹהֵל גר כאן. אנחנו משפצים את הדירה, אי אפשר לגור שם. יש חדר פנוי, למה היא תשאר באבק? אומר יוסי, בעל אווויטה.
הדבר לא מרגיש לו מוזר, בניגוד לאשתו ולאמו של יוסי. האמא של יוסי לא סובלת את בחלתו.
אני חייבת לעבוד, אני לא יכולה לשהות כאן לחישה אביטל.
אביטל עובדת מהבית, ולכן היא צריכה שקט ושלווה. יוסי נמצא בעבודה כל היום, ולכן קשה לשבת עם חמותו באותו גג. אביטל רגילה להיות לבד בבית, ולכן אף אחד לא מפריע לה.
אביטל מתבוננת בחמותה ולא יודעת מה לומר. החמה לא רוצה שביתה של אביטל תתן לה מקום, אבל נראה שאין יוצא מן הכלל. הם מתיישבים סביב השולחן ומתחילים ארוחה.
אביטל, תביאי בבקשה את סלט הפירות שלך אומר יוסי.
יוסי, אל תאכל את החומר הכימי הזה. הכנתי לך משהו אחר, בריא יותר מתלוננת החמה.
פני אביטל משנות מבט. יוסי אלרגי לעגבניות איך החמה יכולה לשכוח זאת? כאשר יוסי היה ילד, היא לא שמתה לב. היא אמרה שאין צורך לרוץ למרפאה, רק תתן לו טבליה והוא יעבור.
הוא אלרגי. למה הוספת עגבניות לסלט? שואלת אביטל.
מה את משגעת? יש פה רק עגבנייה אחת, שום דבר לא נורא, משיבה החמה.
הוא יחלה.
אביטל, תירגעי. הוא לא אלרגי. אמו של יוסי מכירה אותו יותר ממך.
אני אשתו. אני מטפלת בו.
את לא אשתי, את משרתת. אין לך ילדים! אם יהיו, נדון על זה.
אביטל קופצת מהשולחן ורצה לחדר השינה. החמה תמיד מצבעת על המקום הרגיש. יוסי ממהר לנחם אותה.
יוסי, סליחה. אני אלך לבקר את ההורים, או למשרד. אני לא אשאר עם אמא שלך.
תן לי לדבר איתה. היא תשתנה!
לא, עברנו על זה כבר מיליון פעמים. לא נוכל לחיות יחד תחת אותו גג.
הם מחליטים לשכור דירה בתל אביב למשך זמן קצר כדי למנוע סכסוך משפחתי נוסף. החמה מתלוננת, אבל אין לה ברירה. ואביטל מתפללת על כך שיש לה בעל חביב ומבין.
