אבל את הטבעות אני אכין לך, תזכרי את זה!
דניאל אמר את זה עם ביטחון ותמימות כזו שתמר לא הצליחה להתאפק ופרצה בצחוק.
דני, אנחנו יחד רק חודשיים, תמר אחזה בספל הקפה שלה, מחייכת. על איזו חתונה אתה מדבר?
אני רואה איך הוא מסתכל עליך, דניאל הנהן בהבנה. אז תתכונני. וכשזה יגיע לטבעות תבואי אליי. אכין לך יצירת מופת, מבטיח.
בדרך הביתה תמר חשבה על החברות הזו, כמה היא חשובה לה. דניאל היה לצידה חמש עשרה שנה מאז התואר הראשון. חמש עשרה שנים של תמיכה ואמון הדדי. כשהוא בחר בדרך של צורפות, תמר התגאתה בו באמת. ראתה איך הסדנה שלו גדלה, איך קהל לקוחות קבוע נוצר. העבודות שלו נהיו ידועות בתל אביב, ותמר המליצה עליו לחברים.
כעבור כמה חודשים, כשאיתן הציע נישואים, שאלת הטבעות נפתרה מאליה. למי עוד יכלה לסמוך?
דניאל משך כיסא, התיישב לידה, והם התחילו לשרטט סקיצות. תמר הראתה אילו קווים היא אוהבת, דניאל הציע רעיונות, תיקן. שעה חלפה בלי ששמו לב. על השולחן היו כמה רישומים, ואחד מהם בלט בבירור עדין, עם דוגמאות שזורות זו בזו.
זה ייראה פשוט מדהים, דניאל הקיש בעיפרון על הרישום. אבל זו עבודה מורכבת, תיקח זמן. אצטרך להוסיף למחיר.
תמר הרהרה. התקציב לחתונה היה מחושב עד השקל האחרון.
דני, מה אם אביא זהב שלי להתיכה? זה יוזיל?
כמובן. אם זה זהב איכותי, עם חותמת, אז כן. תשלמי רק על העבודה.
תמר נזכרה בקופסה עם התכשיטים של סבתא. היה שם צמיד מסיבי, עתיק. שתי שרשראות. כמה טבעות. סבתא הורישה לה אותם, אבל תמר מעולם לא מצאה להן שימוש. להתיך אותן למשהו משמעותי זה היה נכון.
בסדר. אביא את הזהב, אתה מכין את הטבעות. הסכמנו?
הסכמנו, דניאל לחץ את ידה. אעשה את העבודה הכי טובה בחיי. בשביל האדם הכי חשוב.
כעבור שבוע תמר הביאה את הקופסה. דניאל שקל כל תכשיט, בדק את החותמות, רשם הכל במחברת. היה מספיק זהב ואף יותר.
החתונה עברה נפלא. דניאל היה בין האורחים החשובים, נשא נאום מרגש. תמר ואיתן חבשו את הטבעות. ונראה שלא היו אנשים מאושרים מהם בעולם. הדוגמאות השתלבו, הזהב נוצץ, החריטה מבפנים אמרה “לנצח”.
החודש הראשון אחרי החתונה חלף בבלאגן. תמר לבשה את הטבעת בלי להסיר אותה, מתענגת על יופייה. אבל בוקר אחד שמה לב למשהו מוזר העור מתחת לטבעת גירד. תמר שפשפה את האצבע, חשבה שאולי זה מהסבון. אבל הגירוד לא עבר. בערב הופיעו פריחות אדומות קטנות.
אולי אלרגיה למשהו? איתן שיער.
תמר מרחה קרם על העור והלכה לישון בלי הטבעת. בבוקר הפריחה כמעט נעלמה. אבל ברגע שחבשה שוב את הטבעת בצהריים הגירוד חזר. אחרי כמה ימים איתן התלונן על אותו הדבר.
תראה, זה מוזר, תמר התיישבה לידו, בוחנת את שתי הטבעות. למה יש לנו אותה תגובה?
אולי הזהב לא טוב? איתן חיכך את מצחו. או שהסגסוגת לא נכונה?
תמר לא רצתה להאמין לרע. דניאל החבר שלה, הוא לא היה יכול לטעות. אבל החרדה לא עזבה. אחרי שבוע, כשהתסמינים לא נעלמו, תמר החליטה לקחת את הטבעות לבדיקה עצמאית. רק כדי להירגע.
הבודק לקח את הטבעות, בחן אותן בזכוכית מגדלת, שקל, עשה בדיקות. תמר ישבה בחדר ההמתנה, מעלעלת במגזין אבל לא קראה מילה. בפנים הכל התכווץ מתחושה רעה.
כשהבודק יצא, לא הייתה על פניו חיוך.
אגיד מיד זה לא זהב 585, הבודק הניח לפניהם דף עם התוצאות. מתחת לשכבת ציפוי זהב דקה יש סגסוגת זולה עם ניקל גבוה. מכאן התגובה האלרגית. החותמת לא תואמת למה שהזמנתם.
תמר הביטה בנייר, במספרים, בגרפים, ולא הבינה מה קורה.
כלומר… זו זיוף? איתן לקח את הדו”ח, קרא שוב.
כן. המחיר של טבעות כאלה בשוק הוא עשירית ממה ששילמתם. בנוסף, אם הבאתם זהב להתיכה הוא לא שימש. החליפו אותו בסגסוגת זולה.
תמר הרגישה בחילה. הצמיד של סבתא, השרשראות, הטבעות. הכל נעלם. ובמקום טבעות אירוסין יקרות תכשיטי חיקוי זולים.
בבית תמר קראה שוב ושוב את הדו”ח, מקווה למצוא טעות. אבל המספרים היו חסרי רחמים. דניאל רימה אותם. החליף את הזהב ושם את ההפרש בכיסו. וחייך בחתונה, נשא
