מה, את מפעל לתינוקות? עוד כמה ילדים את מתכננת לייצר? חמותי, רחלית כהן, שאלה בקנטרנות שלא הייתה מביישת צירי כנסת.
שלום גם לך, רחלית. אולי תשמרי את העוקץ לקפה, הא? רועי סיפר לך שיש קפיצת מדרגה במשפחתנו? עניתי לה, משתדלת להישמע שלווה.
קפיצת מדרגה?! זה כבר טרמפולינה. אחרי נכד שלישי ביקשתי שתעצרי עם ההתרבות. מה, קשה להקשיב לחוכמת חיים? אפילו הבאתי לך קופסת קונדומים בראש השנה, שתתחילי לשמור ועדיין את ממשיכה! היא התנפלה עלי.
איך אפשר לשכוח? זה היה ערב חג והבכור שלי בדיוק חגג יום הולדת, ואז חמותי הגיעה עם חיוך מסתורי ונתנה לי קופסה בגודל של מדף בסופר-פארם. המסר היה ברור: זה הזמן להפסיק.
שמעתי אותך, אבל מה אפשר לעשות הטבע חזק מאתנו, עניתי ועשיתי עצמי רוחניקית.
או, את גם עושה עצמך מצחיקה? תקשיבי, תתמודדי איתם לבד. אני בחוץ, לא עוזרת לך יותר… חמותי כבר הייתה על סף כיבוי טלפון.
ובינתיים, גם ככה ניתק הצפצוף. לא הספקתי אפילו לסיים משפט.
הנחתי את הטלפון על המיטה וחייכתי. ליטפתי את הבטן כרגע אפילו לא רואים עליה שום דבר. רועי ואני מצפים לילד רביעי, והנה רחלית מתהפכת במיטה מרוב דאגה.
האמת? חמותי אף פעם לא נגעה בנכדים. אם כבר, אז קפיצה לביקור אחת לחודש, גג ואם איזה חג יוצא טוב בלוח הזמנים, היא קופצת עם מתנה קטנה. גיליתי שכדאי לשתוק. הילדים שלי לבושים, יש להם אוכל, אף אחד לא מסתובב יחף וזה הכי חשוב.
רועי מביא תלוש נאה ואני מידי פעם מוציאה קצת כסף ממכירות מקוונות. כשהעבודה התחילה להכניס באמת, אפילו הבאתי בייביסיטר שהילדים לא יהפכו לי דפים בזום.
בגדול, משפחה לתפארת. רק רחלית, החמות הלוחמנית, ממררת את החיים. מאז תחילת הנישואים לא אהבה אותי, וכשהנכדים התחילו לזרום היא פשוט נכנסה ללחץ.
בתכלס? את הנכדה השלישית היא בכלל לא רצתה, ברמה של לכי תעשי הפסקת היריון, אבל בסוף נקשרה אליה. רק שכעת, כשהספקנו להירגע, אני בהריון נוסף עשתה לנו את ה”אוף” של החיים. האמת, לא תכננו כזה מהר ילד רביעי. אבל יודעים מה אומרים על תכנונים וילדים הם לא קשובים למבוגרים.
החדשות על העובר החדש לא גרמו לחמותי למלאי שמחה. אני כמעט בטוחה שהיא בכלל דואגת שרועי יפסיק להכניס לה אלפי שקלים כל חודש למזומן. כל פעם שהיא צריכה משהו תיקון שיניים? “אמא יקרה, בטח!” טיול לים המלח? “תארזי, נוסעים!” שיפוץ אמבטיה? “אפשר החלקה חדשה? ברור!” כל זה בא מהמשכורת שלנו.
אבל כל עוד יש, למה לא? כל עוד זה לא פוגע בילדים, אני לא אומרת לרועי מילה. הילדים קודם, ואז כל העולם. ואם אני צודקת והיא באמת דואגת לפנסיה שלה, עם כל ילד שיגיע החשבון רק יגדל.
איך שלא יהיה, לא משנה כמה רכלנות, מרמור וטלפונים היא תעשה אנחנו מחליטים פה, לא היא. אז נולד עוד יורש, מה קרה? רוצה לשלוט בכמות הילדים? שילדה אותם בעצמה.
האמת בסוף החיים זה לא תכנון, זה קפה שחור עם קצת מתוק ובלאגן. ולמרות כל ההצקות, אי אפשר שלא לחייך. כי גם ארבעה ילדים ואפס עזרה עדיין עדיף מחמות אחת עקשנית.
