מה אתם עושים? זה הבית שלי! אני ובנך התגרשנו לפני שלוש שנים! צעקה מיכל כשהבחינה שגרושתה לשעבר מביאה פורץ ומנסה לפרוץ לדירתה.
התגרשתי מגבר אלים כמעט לפני שלוש שנים. הוא ואמא שלו הרסו לי את החיים במשך שנים: חמותי לקחה לי את המשכורת, שלטה בכל צעד שלי, בעלי היה שותה עם חברים במטבח עד הבוקר, עושה סצנות ומביא אותי לדמעות. עשר שנים כאלה ריסקו לי את הבריאות, והשמנתי מלחץ.
יום אחד הבטתי במראה, ראיתי פנים מותשות והבנתי אם אני לא עוזבת עכשיו, האנשים האלה יגמרו אותי. הגירושים היו קשים, עם צעקות, איומים וניסיון של בעלי לשהות בדירה שלי. הוא לא הסכים לצאת, דרש “את החלק שלו”, ורק שוטר קהילתי עזר לי להוציא אותם.
יום אחד, חזרתי הביתה מהעבודה, עליתי לקומה שלי, ופתאום ראיתי מחזה מזעזע: ליד הדלת שלי עמדו גרושתי לשעבר ולצדה מנעולן בחולצה כחולה, מתעסק במנעול. היא פיקדה עליו לעשות מהר. קפאתי לרגע, ואז צעקתי:
מה אתם עושים?!
היא אפילו לא הסתובבה:
באנו לקחת מה שמגיע לנו.
השתגעתם? התגרשתי מבנך כבר שלוש שנים. זו הדירה שלי!
חצי דירה שייכת לבן שלי, ענתה בקרירות.
עמדתי במסדרון, נושמת בכבדות, לא מאמינה שהיא באמת מנסה לפרוץ לדירה שלי. ואז שמעתי אותה לוחשת למנעולן: “תעשה מהר, היא לא צריכה לראות מה יש בפנים”. התחנן לי הלב. מה זאת אומרת לא צריכה לראות?
ניגשתי מיד לדלת, ואז שמתי לב לכתמי בוץ קלים על השטיח בכניסה רמז שהדלת כבר נפתחה בעבר. פתאום הבנתי מישהו כבר נכנס לדירה שלי. התחלתי לצעוק: “כבר נכנסתם לי הביתה?!”. גרושתי חיוותה קלות, וחייכה בבוז: “יש לנו זכות”.
דחפתי אותה ופתחתי את הדלת ומה שראיתי בפנים היה מבהיל.
בסלון ישבו בעלי לשעבר וצעירה בלונדינית החברה החדשה שלו. הם התנהגו כאילו הדירה שייכת להם: החפצים שלהם היו פזורים בכל מקום, תיקי קניות, הנעליים שלהם במסדרון. כשהוא ראה אותי, רק חייך בזלזול:
מה הבעיה? חצי דירה שלי. אמא שלי תחליף מנעולים, ואת יכולה ללכת מכאן. אנחנו גרים פה עכשיו.
הרגשתי שהרגליים שלי כושלות, אבל התאפסתי על עצמי. הוצאתי את הטלפון והתקשרתי מיידית למשטרה. בתוך דקות הגיעו השוטרים.
הראיתי להם בעלות על הדירה, גזר דין גירושים והוראת בית משפט לפינוי הגרוש. השוטרים שמעו את הצדדים, ואז אחד אמר:
אתה פלשת באופן בלתי חוקי לבית שאינו שלך. תבוא איתנו.
הוא התחיל לצעוק, חמותי נופפה בידיים, אבל זה לא עזר להם. הגרוש הובל בניידת, המנעולן הוזהר שייתבע, ואת גרושתי לשעבר הושיבו על כיסא, לבנה כמו קיר, לוחשת: “חשבנו שיש לו זכות…”.
בסוף אותו יום, כשנשארתי שוב לבד בדירתי, הבנתי: אסור לוותר על המקום שלך ולא לתת לאף אחד לרמוס אותך לא משנה כמה קשה המאבק. הבית שלי החופש שלי.
