«אין קליטה, אני על אתר»: בעלי נסע לעבודה מרוחקת, אבל אחרי שבוע אמא שלי ראתה אותו בשכונה אחרת עם עגלת תינוק. נסעתי לבדוק
לפני שבועיים עמדתי על רציף תחנת הרכבת בתל אביב, מתעטפת חזק במעיל פליז ומנופפת בידיי לעומר. בידיו הייתה תיק ספורט ענק, מלא בבגדים חמים, גרביים עבות ושימורים. הוא נסע ל”עבודה באתר”. רחוק. איפשהו בנגב, איפה שמזג האוויר קשה, העבודה מתישה, וכמו שאמר הכסף גדול.
נורית, אל תדאגי, הוא נתן לי נשיקה על המצח, בנעימות רגועה וכמעט מנוכרת. רק שלושה חודשים, נרוויח יפה, נסגור את המשכנתא, תחליפי רכב. אין קליטה שם, את יודעת מדבר, אתרים. אעדכן כשאפשר. העיקר שתמתיני.
וחיכיתי. חייתי כמו הכלבה המפורסמת מהסרט. לא עוזבת את הסלולרי אפילו בזמן מקלחת. עומר מתקשר מדי כמה ימים, תמיד בוידאו, אבל המצלמה כבויה או מכוסה.
אינטרנט בקושי עובד, נורית, היה שומע את קולו דרך רעשים. יש אנטנה אחת לכל חמישה קילומטרים. אוהב אותך, מתגעגע. חייב לרוץ, מנהל העבודה קורא לי.
אני האמנתי לו. אפילו גאה בו בעלי גבר, מפרנס, סובל למען המשפחה. חסכתי בכל דבר, כל הזמן דואגת לא לגעת בכסף שהוא כביכול מרוויח בשביל העתיד שלנו.
האתמול התחיל רגיל לגמרי. הייתי בעבודה, כשאמא שלי התקשרה בקול מוזר שקט, מתוח, בוחר מילים.
נורית, את יושבת?
אמא, מה קרה? עם אבא הכל בסדר?
עם אבא הכל מעולה. אני במרכז “עזריאלי” בצפון העיר, רציתי לקנות מתנה לנכד ונורית, ראיתי את עומר.
צחקתי חזק, עצבני, כמעט היסטרי.
אמא, נדמה לך. עומר באתר עבודה. יש לנו שש שעות הפרש. בנגב עכשיו ערב, הוא או ישן או עובד.
נורית, היא קטעו אותי פתאום. אני מכירה אותו כבר עשר שנים. יודעת איך הוא הולך, איך הוא מגרד בראש, מזהה את המעיל שלו. זה היה הוא. הוא היה בפודקורט. עם בחורה צעירה. והם דחפו עגלת תינוק.
העולם לא התערער. הוא פשוט נעצר. הפך שטוח, אפור, שקט. ביקשתי לצאת מהעבודה, טענתי לכאב ראש, וקפצתי למונית. ארבעים דקות נסיעה לעזריאלי. כל הזמן הזה ניסיתי להתקשר לעומר. במענה “העסוק לא זמין כרגע”. בטח. הוא הרי “בנגב”.
אמא חיכתה לי בכניסה חיוורת, עם בקבוק מים שבו שחה ולריאן.
הם בקולנוע, היא לחשה. ההקרנה תסתיים בעוד עשרים דקות.
חיכינו. הסתתרתי מאחורי עמוד, מרגישה כמו גיבורת סדרה עלובה. דלתות האולם נפתחו, אנשים זרמו החוצה. ביניהם ראיתי אותו. ה”עובד מרוחק” שלי. הגיבור שלי. הלך יד ביד עם בחורה בת עשרים וחמש בערך, בבירור בהריון, הבטן כבר עגולה. עומר דחף עגלת תינוק עם ילדה קטנה, בערך בת שנה וחצי.
הוא לא נראה עייף או מותש מהעבודה. הוא נראה רגוע, שבע, מרוצה מהחיים. חייך אליה כמו שלא חייך אליי שנים, נגע לה בראש ונשק.
יצאתי מהעמוד.
שלום, עובד מהאתר, אמרתי בקול חזק.
עומר הרים את עיניו, והפנים שלו קיבלו גוון של בהלה. הוא ניסה לזוז כאילו לברוח, אבל העגלה הפריעה לו.
נורית?.. את מה את עושה כאן?
אני? אני באה לקבל את בעלי מהעבודה המרוחקת. חזרת מוקדם? הטיסות הקדימו? או שלמדת לטוס בזכות על-טבעית?
הבחורה הצעירה נמתחה, מעבירה את המבט ממנו אליי.
עומר, מי זו? שאלה בחוסר סבלנות. זאת האקסית שמפריעה לך לשלם את המזונות?
הסתכלתי עליה בעיניים.
אקסית? אני אשתו. נשואים כבר עשר שנים. והוא בכלל אמור להיות עכשיו באתר עבודה, מרוויח לנו כסף לסגירת המשכנתא.
עומר שתק. כל מה שבנה לאורך שנים התמוטט בדקה. התברר שכל “העבודות המרוחקות” בשלוש שנים האחרונות היו בדיה. הוא לא נסע לשום מקום. חי בשני בתים. בשכונה אחת איתי, ובשנייה איתה. והכסף את הכסף לקח מהתקציב המשותף, הוציא הלוואות וחובות, והשקיע במשפחה השנייה.
הסתובבתי ויצאתי. אמא הלכה איתי. מאחור נשמעו צעקות, בכי של ילדה, היסטריה של הבחורה. לא היה אכפת לי.
אם מסתכלים על זה ריאלית, זו קלסיקה של “משימות עבודה פיקטיביות” רמה עליונה של תרמית נרקיסיסטית. שנים לשקר על אזורים מרוחקים, מדבר, הפרש שעות כשאתה במרחק נסיעה קצרה? לא סתם שקר, זו שיטה נבנית למניפולציה.
ראשית אשליית המרחק. ככל שנמצא רחוק ובלתי נגיש, קל להסביר היעדרות: “יקר”, “אין קליטה”, “שעות שונות”. אליבי מושלם.
שנית דיסוציאציה. אנשים כאלו כאילו מחליפים דמות בין בת זוג אחת לשנייה. אין הצטלבות בין העולמות שלהם, ואין אשמה.
שלישית גזלייטינג כלפי בת הזוג השנייה. לפי מה שאמרה, סיפר לה שאני “האקסית” שמפריעה לו להתגרש ולשלם מזונות. לכל צד סיפור אחר.
רביעית טפילות כלכלית. הגרוע מכל הוא לא הבגידה, אלא הכסף. האישה חוסכת למען העתיד, ובפועל מממנת חיים זרים. זו אלימות כלכלית.
ולבסוף, התפקיד של המקרה. לפעמים מבט של אדם חיצוני אמא, חברה שובר את האשליה. אם עובדות סותרות אמונה, תאמין לעובדות, גם אם זה כואב.
מה עושים עכשיו? אין “שיחות מהלב”. אדם שיכול לשקר כך לא ניתן לשאת ולתת איתו. צריך פעולה: גירושים, בדיקת תקציב, החלפת מנעולים. “העבודה המרוחקת” שלו הסתיימה בהתמוטטות.
ואתם, הייתם מאמינים לבעל שאמר שהוא נוסע להרוויח כסף בצפון הרחוק? או שהייתם בודקים כרטיסים ומיקום גיאוגרפי?
