הוא סירב לשלם על ניתוח של אשתו, קנה לה חלקה במיתתחנה ונסע לים עם האהובה שלו.
בחדר מנוחה של מרפאה פרטית יקרת בתל אביב נמתחה נשמה צעירה. הרופאים ניהלו סביביה תנועות מדודות, כאילו פחדו להעיר אפילו את המוות שמקיף אותה. מדי פעם קירבו מבטים מודאגים למסכים, שעליהם נדלקו ברקיע החיים הקטנים. הם ידעו שהמון כסף לא מחזיר אף אחד מחיי המוות.
במקביל, במשרדי ראש הרופאים נערכה ישיבת משבר. סביב השולחן באור חציחשוך ישבו רופאים בחלוקי ניתוח מבריקים. לצדם חיכה בעלת הנשמה דניאל אריאל, איש עסקים מטופח בסוודר יוקרתי, תספורת מתוחכמת ושעון זהב נוצץ. המנתח הצעיר איתן, מלא תשוקה, דגל בחום על הניתוח.
זה קרם זול, אבל הוא יחליף רגליים תוך שבוע! קרא איתן בקול גבוה, וקילף על השולחן עטון.
עוד לא הכל אבוד! אנחנו יכולים להציל אותה! הוא קרא, כמעט צועק, תוך שהוא מקיש בחזקה בעיפרון על השולחן.
אז הפקיד את המילה הבעל: אני, כמובן, אינני רופא, אבל אני האדם הקרוב ביותר לתמר, פתח בקול תיאטרלי. ולכן אני מתנגד בתוקף לניתוח. למה להכניס אותה מצרות נוספות? זה רק יאריך את הסבל, אמר בחשש כל כך עמוק שלפעמים אפילו הציני ביותר מהקהל רימסו דמעה.
הראש הרופא נאנח בחוסר בטחון: אולי אתם לא צודקים
איתן קפץ מכיסאו, קוליו רועד מזעם: האם אתם מבינים שמאתרים לה את ההזדמנות האחרונה?!
אבל דניאל שמו המלא דניאל אריאל נעמד איתן כצוק. הוא ידע איך להכתיב החלטות, וללא היסוס קרא: הניתוח לא ייערך, חיתך במלאכה. אני אחתם כל דחייה.
והוא חתם. קו אחד של עט, והעתיד של תמר נחתך.
הסיבה לבחירה האכזרית הזאת ידעה רק קקצוות. אם נביט לעומק, הכל ברור. דניאל הפך למחזיק בעושר בעזרת תמר הקשרים, הכסף והחוכמה שלה. והיום, כשהיא תולה על חוט דק בין חיים למוות, הוא מצפה ברצינות לראות איך הוא ינהל את האימפריה שלה ללא התנגדות. מותו של האישה היה לו רווח והוא לא הסתר זאת מאף אחד.
הוא ענה לראש הרופא בתמורה בלתי ניתנת לסירוב לשמור על המצב ולמנוע את הניתוח. ואז דן כבר בחר את המקום במיתתחנה לנשמה החיה שלו!
חלקה מצוינת, לחש בטיילות הקבר, כמתוודע למזג האוויר. שטח גבוה, יבש. מתר השטח תמר תצפה באילת.
שומר הקבר, זקן בעל מבט עמוק, הקשיב במצב של חוסר הבנה: מתי אתם מתכננים להביא את הגוף?
עדיין לא החלטתי, השיב דניאל באדישות. היא עדיין בבתי החולים. היא מחייה את עצמה.
השומר נאנח: זה אומר שבחרתם מקום לחיה חיה?
לא מתכוון לקבור אותה בחיים, נחרץ. פשוט בטוח שהיא תסיים את הימים הקצרים שלה כאן.
ההתווכחות הייתה חסרת טעם. דניאל ממהר חזרה, חוף ים, אהובה מרשימה ארוכה רגליים. הוא חשב לעצמו: איזה תכנון חכם מגיעים לחוף, נפרסים, וכולם מתים בטעות, והחופש חחח.
שומר הקבר ויתר על התנגדות. כל המסמכים היו חתומים, הכסף שולם בלי שאלות, בלי טענות.
במקביל, בחדר המנוחה התמודדה תמר במאבק על החיים. היא הרגישה שהכוחות מתפזרים, אך לא ויתרה. היא הייתה צעירה, יפה, חובקת חיי רוח איך אפשר פשוט לוותר? הרופאים השתקו, הביטה בעיניים למטה. היא הפכה עבורם כעלה מתים.
הצד האחד ששרד במאבק היה המנתח איתן, שהפך למגן הקטן של תמר. הוא לחם על הניתוח למרות הברזלים עם מנהל המחלקה. ראש הרופאים, כדי לשמור על יחסי ציבור, נוטה לתמוך במנהל שנקרא לעיתים בן משפחה.
פתאום הופיע משמר הקבר, יצחק בןימיני, ששמע על המקרה של קניית חלקה במיתתחנה וחש משהו חשוד. הוא חקר את המסמכים וראה שם שם משפחתה של תמר שהיה מוכר לו.
זה הייתה תלמידה לשעבר שלו מצטיינת בכיתה, חכמה ועתידנית. הוא זכר איך לפני כמה שנים אביה של תמר נפטרו, וכיצד היא הפכה לאשת עסקים מצליחה. ועכשיו שמו הופיע על תעודת קבורה
עכשיו היא חולה, והפרזיט הזה רוצה לקבור אותה בחיים, חשב יצחק, זוכר את פניו המפוארים של דניאל. משהו כאן היה לא נקי, במיוחד כשדניאל לא היה חכם בכלל כל מה שהשיג היה בשל תמר.
בלי לחשוב פעמיים, יצחק רץ למרפאה, רוצה לפחות להיפרד או לשנות משהו. הוא ניסה לשאול את האחות העייפה:
איך היא? שאל בנימוס.
היא בתרופה, במצב קומי, השיבה האחות. עדיף שלא נפריע.
היא מקבלת טיפול מלא? היא עדיין צעירה התעקש הוא.
הראש הרופא והמנהלים חזרו על אותו משפט: החולה בלתי ניתנת להצלה, אנחנו עושים את המיטב. יצחק יצא מהמרפאה בעיניים מלאות דמעות, זוכר את פרצופה החיונית של תלמידתו.
ביציאה, פגש אותו רופא צעיר איתן, המנתח, שהתריע בתשוקה על הניתוח.
אני לא מאמין שהיא עומדת למות, אמר יצחק. בעלה כנראה רצה את מותה.
אני איתך לגמרי! קרא איתן. אפשר להציל אותה, אם נשתדל!
בשביל תמר אני מוכן לכל דבר! הוסיף המורה.
הפתרון הגיע פתאום. יצחק נזכר בתלמידים שלו, מצא אחד מהם שהיה עכשיו שגריר במשרד הבריאות. הוא התקשר, סיפר לו על המקרה.
רמון, אתה אחראי על חיי אישה, חייך השגריר. היא חייבת לחיות!
למה אתה פונה אלי בכינוי רמון? חייך השגריר. בלי השיעורים שלך הייתי לא היה כאן! ויצר קו טלפון לראש הרופא.
התוצאה הייתה ברורה: ההחלטה על הניתוח הוחלטה בחיוב, ותמר ניצלה את המצב הקשה.
באותו זמן, דניאל נופש באילת, מתחת לשמש הקורנת, וחש במזלותיו: קיבלתי בתור חניכה את העשירה, כשההורים שלה מתים והיא בוכה. השתדלתי להיראות כחבר אמין והיום הכסף שלי מתמלא!
אבל האישה החלה להרגיש ברגשותיו, חששה מהיחסים שלו. ואז פתאום מחלה מתנה של גורל הפכה אותו לאלמנת חופשית.
לא אתגר חכם יותר, חשב הוא, מנשק את האהובה על הכתף. אישה טיפשנית, קלה להוביל בחבל.
הטלפון צלצל: אחות מרפאה קראה:
מר אריאל, נערכו ניתוח והחולה יצאה מהסכנה!
איך זה? מה זה אומר “מתחזק”? קרא דניאל בהקלה משוגעת.
הבין שבסוף הוא עצמו נמצא בסכנה. הוא רץ חזרה הביתה, האישה אהובה לא הבינה מה קורה:
היי, איפה אתה?
החופשה נגמרה, צריך לטפל בעניין!
בבית דרש הסבר מראש הרופא. הוא שילם שהייתה רוצה שתמר תמות, אך קיבל הפוך. הרופאים גילו שהם גם חסרי שליטה, שהיו גורמים חכמים יותר שמחליטים.
מי היה זה? למי היא שייכת? קרא דניאל בזועזוע.
הראש הרופא הוסיף על איתן את האשמה. דניאל קיבל זאת, והמטפל הצעיר פוטר, השם שלו נשטף, כך שלא יוכל לחזור למקצוע.
איתן כמעט נפל לתהום, עד שמצא את יצחק, שהציע לו עבודה במיתתחנה. תשמר על קברים, זה יותר טוב מכל מה שאתה מתכוון, אמר. הצלת חיים זה שווה הרבה.
איתן קיבל, ללא ברירה אחרת.
תמר לאטלאט קיבלה כוחות חזרה. המוות נסוג, והיא חזרה לחיי היוםיום. היא החלה לדרוש תשובות. בעלה הפך קר וכנראה לא יגיע לביקור, והקולגות התנהגו מוזר. היא הרגישה שהגיע הזמן לשנות משחק.
בפגישה עם החשב הראשי, האישה קיבלה את המידע:
תמרה, אנחנו במצוקה! דניאל אריאל משחיח את החברה, הוא שלט בכולם. עכשיו רק אתם, אם תבריאו, הכל ישתנה. אם לא אפילו לא נדע מה יהיה.
תמר עצובה, אך עדיין חלשה למהלך. היא ניסתה להרגיע:
אל תדאגו, אני מתאוששת, הכל יחזור לשגרה, רק תחזיקו מעמד ואל תחשפו את דניאל.
היא מצאה תמיכה רק משני אנשים: יצחק, המורה לשעבר, ועוזרה הצעיר איתן. הם חיכו לביקור, לנסיון, להימצאות אנושית.
פתאום השניים נעלמו. דניאל, במהירות, שילם שבח לרופאים, הגביל ביקורים, אסר כניסה לשניים. הוא הרגיש שהם מהווים איום על תכנוןיו.
יצחק נזכר בתלמידו המשפיע במשרד הבריאות, אך ויתר על הפנייה.
לא נוח ללכת לבקש שוב, אולי נחכה עד שתמר תחזור לחיים.
אם ימאס? אמר איתן בקול אפור. היא נמצאת באמצע קו האויבים שלה.
תמר הרגישה זאת גם היא. היא נראתה בחדר, מבינה שהבעלה מתכנן לתפוס את השליטה על נכסיה, ואולי אפילו לערוך מסמכי חוסר כשירות.
דניאל כמעט לא דיבר איתה הוא הפסק לבקר אחרי הפעם האחרונה שהיא שאלה אותו על עניינים קשים.
נראים לך עדיין התרופות חזקות מידי? נענע בקור רוח.
היא הבינה: הוא מתכנן להציג אותה כאדם שאינו יכול לנהל את חייו.
הרופאים ששתקו, רק הרימו כתפיים. תמר עדיין לא חזרה לחוזק המלא כדי להילחם.
איתן נלחם בתשוקה, אבל כעת הוא קברן איבד את תפקידו הרפואי והקימה לעצמו פינה בעבודה במיתתחנה, לבדו.
ביום קבורה של בעל עסק מבוגר, קהל נוכח, נשמעו דמעות ופרידות. איתן, עומד בצד, שם לב לאדם “מת”. הוא תפס אותו ביד, מצא דופק חלש, אך קיים.
תפסו את השטות! מה הוא עושה? צעקה האישה האישה החדשה.
אבל איתן לא שמע. הוא קרא בקול חזק: התרחקו! צריך אוויר! קראו מגן חי! הוא העביר את האיש למיון מיידי.
הוא קיבל חיי נושא האדם היה שותף בעסק של תמר. אחרי שהציל אותו, הוא חיבר קשר ישיר לתמר, חזר למשרדים, ולקח שליטה בחברה.
דניאל, שהפסיד את השפעתו, יחד עם אהובתו נעלמו כמו משב רוח.
ראש הרופא ומנהל המחלקה פוטרו, רשיונם נשלל.
איתן חזר לתחום הרפואה, תחילה במרפאה, ולאחר זמן קצר תמר הקימה מרכז בריאות פרטי וקראה לו לנהל אותו.
בין העבודה נוצרו תחושות אמיתיות; חצי שנה אחר כך הם נישאו, והאורח המכובד ביותר היה יצחק, המורה לשעבר, שהפך לחבר משפחה.
מאוחר יותר, הצמידו שמחה: תמר ואיתן צפויים לצפות בתינוק.
מקווה שהסבא לא יטריד אותו? חייך יצחק, מביט בזוג המאושר.
