תפנו קצת מקום, אנחנו כאן לעשר שנים
חמדה, חמותי, ישבה בשקט רגע ואז פלטה:
תשמעי, יערה כזו החלטית… כשתכניס לעצמה משהו לראש.
תביני אותה גם, היא רוצה שנווה תסיים לימודים, שתקבל השכלה…
על חשבוני? נעמה נעצרה מול המראה.
מההשתקפות הביטה בה אישה חיוורת, שערה פרוע.
חמדה, תעצרי אותן. שירדו בתחנה הראשונה ויחזרו. אני לא אקבל אותן. הן לא יקבלו את הדירה.
איך אעצור אותן? התלוננה חמדה. הן כבר בדרך. יערה אפילו לקחה הלוואה על הלימודים, אין להן שקל לשכר דירה.
היא ממש ציפתה שתעזרי. נעם’לה, תסלקי את השוכרים, מה אכפת לך? קרובת משפחה, דם…
דם? ראיתי את נווה הזו, האחיינית שלך, פעמיים! אני אמורה לזרוק אנשים לרחוב, להפסיק עזרה להורים שלי, והבת תפסיק עם חוגים רק כי אחותך החליטה ככה?
בקצה הכיס הצפצף הוואטסאפ. נעמה שלפה את הטלפון בלי להסיר את המעיל. הודעה מיערה, אחותה של חמדה.
נעמה, שלום! אנחנו כבר ברכבת. יש כרטיסים ל-19:40, נגיע מחר בבוקר לתחנה. תבואי לאסוף אותנו, אותי ואת נווה.
תשלחי שוב את הכתובת של הדירה שלך, לא רשמנו בפעם הקודמת. איפה לוקחים מפתח?
נעמה קפאה. קראה את ההודעה שלוש פעמים, רק כדי לוודא שלא מדובר בטעות. איזו דירה? איזו נווה?
אמא, מה נתקעת? רחל הציצה מהמסדרון. אני רעבה.
תיכף, חתלתולה, ליטפה נעמה את ראשה של בתה, מבטה לא זז מהמסך.
היא חייגה ליערה. ענו מייד, ברקע רעש גלגלי הרכבת וצחוק צורם.
היי נעמה! קולה של הדודה צרם מהתרגשות מוגזמת. טוב, קיבלת את ההודעה? באנו להפתיע, שלא תתרוצצי לבשל, נביא הכול בעצמנו!
יערה, רגע, קטעה נעמה, לא הבנתי! לאן אתן נוסעות?
לאן? לתל אביב! נווה התקבלה ללימודים, אמרתי לך כבר באביב. לא קיבלה מלגה, אבל נסתדר.
אספנו את הדברים, אנחנו באות לשהות בדירה שלך.
בדירה ה…מה? נשענה נעמה על הקיר. את זו ששוכרים בה כבר שש שנים? את בסדר?
את יודעת, יערה כבר שינתה טון לפני שש שנים, כשקיבלת אותה מסבתא, דיברנו בפסח סביב השולחן? אני אמרתי: יהיה לנווה איפה לישון כשתתחיל ללמוד. לא ענית זה אומר שהסכמת. חיכינו לזה.
לא עניתי כי חשבתי שזו הלצה טפלה! כמעט צעקה נעמה. לא תכננתי לתת לאף אחד דירה.
גרה שם משפחה, עם ילד; יש חוזה, הם משלמים בזמן. מזה אני עוזרת להורי, ורחל על החוגים.
בכלל, על מה חשבתן כשהזמנתן כרטיסים?
אנחנו משפחה! נבחה יערה. כל התל אביבים מאבדים צלם אנוש?
היית זורקת את האחיינית בתחנה? דיברת עם בעלך? הוא יודע שאת זורקת את משפחתו לרחוב?
עידן בשליחות בצפון, בקושי יש לו קליטה. וזו הדירה שלי, יערה. רק שלי.
סבתא שלי קנתה, נתנה לי. עידן אין לו קשר אליה.
אהה, עכשיו את מראה את הפרצוף האמיתי! נווה, שמעת? אשת אחיך לא רוצה להכיר בנו! נגיע נברר הכול.
הקו התנתק. נעמה נותרה פעורת פה.
רחל, לכי למטבח, יש פשטידה במקרר, תחממי לבד, קראה לבתה וחייגה במהירות לחמדה.
חמדה ענתה אחרי זמן.
כן, נעמה, אני שומעת.
חמדה, ידעת שאחותך והילדה בדרך לתל אביב כדי להשתלט על הדירה שלי?
נו… יערה דיברה על זה… חשבתי שדיברתן ביניכן, המהמה חמדה.
עם מי דיברתי? כל השנים משכירה דירה, חצי מזה להורים על תרופות; את השאר לחוגים לרחל.
איך לא אמרת להן בעצמך שזה לא ייתכן?
אל תצעקי עלי קולה של חמדה נעשה נעלב. אני לא קשורה, תסתדרו לבד.
רק לעידן אל תתקשרי, יש לו נושאים חשובים בעבודה, גם ככה הוא מתוח.
נעמה זרקה את הטלפון על הספה. בעלה תמיד ניסה להישאר בצד בריבים משפחתיים, אבל כשזה נגע לאמא שלו הפך גמיש להפליא.
את יודעת, נהג עידן לומר הם מפריפריה, חיים אחרת, תוותרי…
היא ניסתה להתקשר אליו. לקוח אינו זמין. כרגיל: ברגע האמת אינו זמין.
***
הבלגן היה אדיר. יערה התחילה לצלצל בחמש בבוקר, דרשה מנעמה שתיקח אותן מהתחנה.
אנחנו עייפות, רוצות לאכול, יקר פה, קפוא. את עוד ישנה? תתעוררי! שתהיי פה עוד רבע שעה!
נעמה בקושי קלטה למי היא מדברת. כשפיענחה, אמרה בתקיפות:
תרדו ממני. אני לא באה לקחת אתכן, ולא תיכנסו לדירה שלי. זהו, נמאס.
אחרי עשרת השיחות, חסמה את המספר של יערה.
יערה המשיכה להתקשר מהמספר של נווה, גם אותו חסמה.
חמדה, חמותה, לא הפסיקה להטריד: ביקשה, התחננה, איימה שתספר לבן שלה…
בערב חזר עידן בשלוף, בלי התרעה.
מה היה פה? שאל מיד. אמא שלך בוכה, אומרת שזרקת את דודה יערה.
נעמה, חיבקה אותו, הסבירה:
הן הגיעו בלי הודעה, דרשו לגרש דיירים ולתת לנווה את הדירה חינם לחמש שנים לפחות!
עידן, מה נדמה להן? יש להן דירה אצל אמא שלך, ואני אמורה לגרש אישה וילד שאני עוזרת להם שנתיים?
אותך מה הביא הביתה?
אמא צילצלה בדמעות… וגם יערה לא חדלה… אולי נוותר להן בינתיים? עד שישיגו חדר במעונות…
נעמה נענעה בראשה:
הן בכלל לא הגישו בקשה למעונות; יערה היתה בטוחה שהדירה כבר שלהן! יש גבול לחוצפה. הן לא חיפשו שום פתרון פשוט נסעו להדירה שלהן.
אמא שלי אומרת שהבטחת לפני שש שנים…
שתקתי בשבעה של סבתא, עידן. הדברים האלו חלפו לי מול האוזן, לא התייחסתי.
יערה רותחת. עכשיו לא ירצו שום קשר. ובאמא שלי הן לא נשארו רחוק מהאוניברסיטה.
העברתי להן עשרת אלפים שקל, לקחו משהו במקום אחר…
וטוב שכך! אמרה נעמה וטפחה על השולחן. זו החדשות הכי טובות שקיבלתי היום, אפילו על הכסף לא נריב. שירדו ממני מצוין!
עידן נשף ארוכות.
הן מצאו משהו בדירה משותפת. יערה זועקת שיש ג’וקים, שכנים מוזרים.
שתתרגל. מי שרוצה לגור במרכז צריך ללמוד להתמודד. לא בונים על עזרה מקרובי משפחה שלא פגשת שנים. אפילו איחולים ליום הולדת לא שלחת!
נעמה פנתה לחדר, עידן נגרר אחריה.
נעמה, לא נעים בכלל. יצא שאנחנו זרקנו אותן לכלבים. ואם תקרה להן משהו? לא חסר משוגעים שם, אם יקרה להן משהו?
לא כואב לך?
נעמה הסתובבה אליו:
עידן, יש לי בת, הורים שאני עוזרת להם, ודירה שסבתא שלי קנתה בעמל כפיה.
אני לא אתן לחלק אותה סתם כי למישהו בצפון בא לגור במרכז.
למה שאחוס עליהן? תסביר לי.
עידן שתק, ונעמה הוסיפה:
רוצה לאכול? בוא, אחמם ארוחת ערב. ודי עם זה. אם תעזור אז מהמשכורת שלך.
הדירה הזו להשכרה, לא אגרש אף אחד. סוף פסוק.
טוב, את צודקת. גם אני לא הייתי שמח אם ההורים שלך היו נכנסים לבית של אמא שלי ואומרים: תזוזו קצת, אנחנו פה לעשור.
אחרי הארוחה, כשעידן הלך למקלחת, נעמה בדקה את הטלפון. חיכתה לה הודעה מחמדה:
נעמה, ככה אי אפשר. יערה חולה ממתח. תביאי להן מוצרי מזון, לפחות לשבוע-שבועיים.
אל תשכחי בשר, ירקות, פירות, שוקולד, קפה, תה, שמן, וכלי רחצה.
גם דגים לא יזיקו. שימורים? יערה לא אוכלת. הכתובת:…
נעמה חסמה גם את חמדה. שתנוח לה קצת מחוץ לקשר.
***
הלילה עבר בשקט יחסי הפסקו ההטרדות.
יערה הופיעה בעצמה בבוקר מוקדם, בדיוק ב-7.
נעמה התעוררה מנקישות חזקות בדלת.
עידן ישן, אז היא פתחה.
אחותה של חמדה התנפלה מהדלת:
ישנת בשקט, חם לך, מיטה נקייה?
לא תבררי איך אני ונווה העברנו את הלילה? גועל נפש! נפלו ג’וקים על הראש, קר, מלוכלך, הרצפה קפואה!
מימין מישהו שר הבאנו שלום עליכם כל הלילה, ומשמאל רבו בקולי קולות.
יש לך לב? איך את נותנת לקרובה משפחה לגור ככה?
אבל את יודעת מה, אני לא רוצה לריב. לא תגרשי שוכרים? לא צריך! נעבור אלייך.
יש לכם שלושה חדרים, בטח יימצא לנו פינה, רק משהו רחב, שתינו הרי…
רק ל-3-4 חודשים, גג חצי שנה, עד שנווה תסתדר.
נעמה נדהמה.
אל תחזרי לפה! בואי לא נהרוס לגמרי. רוצה שאקרא למשטרה? אקרא, לא אכפת לי.
בשביל מה לך סיבוכים?
יערה סומקה בבת אחת נעמה נבהלה לרגע.
את… שתהיי עקרה! תל אביבית מפונקת!
ושבתך תישאר מנקה אף פעם לא תלמדי!
אל תדאגי, עוד נתחשבן.
הגלגל מסתובב ואנשים מחליקים עליו!
יבוא יום, תזדקקי לי לא אשכח מה עשית.
נעמה נעלה בפניה את הדלת. יערה עוד צעקה כמה דקות במדרגות, ואז נעלמה.
***
המריבה עם יערה קברה סופית את היחסים עם חמדה חמותה לא דיברה איתה מאז.
עידן ממשיך לבקר את אמו, עוזר, מביא את רחל מדי פעם, אבל חמדה לא נכנסת עוד לבית הבן.
נעמה אפילו שמחה פחות בעיות.
