ילדה בשביל החברה
כשהיא בחודשי ההריון האחרונים, אחיה הצעיר של מיכל עוזב את הבית, אבא שלה שוקע באלכוהול, ומאז חייה של מיכל הופכים לסיוט.
כל בוקר מתחיל בכך שמיכל פותחת חלונות לאוורר את הבית, מפנה בקבוקי בירה ריקים מתחת לשולחן ומחכה עד שאביה יתעורר.
אבא, אסור לך לשתות. בקושי התאוששת מהשבץ.
רוצה ושותה. מי יאסור עלי? זה עוזר לי להתמודד עם הכאב.
איזה כאב?
הכאב שאני מרגיש מיותר לכולם. אפילו לך. אני עול עלייך. חבל שנולדתי, חבל שהתחתנתי ושהבאתי ילדים שירשו ממני רק חוסר אופי וחוסר מזל. הכל חסר טעם. עדיף לשתות.
מיכל, שגם ככה עצבנית, מתעצבנת עוד יותר.
שום דבר לא חסר טעם, אבא. יש אנשים שנמצאים במצב גרוע יותר.
יותר גרוע? את גדלת בלי אמא. ועכשיו את מתכוונת להביא ילדה לעולם בלי אבא, והיא תמשיך לחיות בעוני.
לא הכל כל כך שחור, אבא. שום דבר לא קבוע. החיים יכולים להשתנות בכל רגע.
מיכל נזכרת בעצב איך עוד לא מזמן הייתה מאושרת, מתכוננת להתחתן עם אלעד. כן, העולם התהפך, אבל חייבים להמשיך.
באותו יום, אביה משתכר שוב. מיכל צועקת בייאוש:
אבא, שתית את כל הכסף שחסכתי? איך מצאת אותו? חיטטת לי בכל הבית?!
הכל פה שלי כולל הקצבה שלך שאת מסתירה! הקצבה שלי.
ושתית את הכל? לא חשבת איך נחיה?
למה שאחשוב? אני כבר חולה. את כבר גדולה, תדאגי לי.
מיכל הופכת בארונות.
אני זוכרת שבעוד נשארו שתי חבילות פסטה ושמן. עכשיו אין כלום! מה נאכל לארוחת ערב?..
מיכל המומה. היא מתיישבת על כיסא, עוצמת עיניים ומניחה ראש בידיה.
מאיפה היה לה לדעת שדודה רינה נכנסה לחייהם בעדינות כמו נחש, והשקיעה את אביה בשתייה בזמן שהיא עצמה מרוקנת את הבית?
באותו לילה מיכל שוכבת במיטה, בוכה בשקט וברעב.
בבוקר דפיקה בדלת, ורינה נכנסת. במעיל יוקרתי ומגפיים, אינה חולצת, פשוט נכנסת.
שלום. עובדת החברתית אמרה לי שיש לכם חובות, וכרגע חושבים לנתק לכם את החשמל. מה קורה פה, מיכל? תקני אותי עם תה?
בלי לחכות לתשובה, רינה כבר במטבח, מחטטת במקרר ובארונות.
אני אכין תה. את הרי בהריון, כמו הבת שלי… תשמעי, אין פה לא סוכר, לא תה, אפילו לא לחם. בואי איתי לסופר.
מיכל נמנעת מלהביט באורחת.
דודה רינה, אני לא יכולה להציע תה. עדיף שתלכי.
רינה לא נסוגה.
יש לך בעיות? אני רואה שכן. זוכרת שהצעתי לך לעבור אליי? הפעם אני לא מבקשת אני דורשת. אין פה תנאים לילדה הקטנה שתיוולד, אבא שלך שותה ולא נשאר בכלל אוכל. את צריכה פירות, ויטמינים… יאללה, תארזי ותבואי אליי.
מיכל מתיישבת כי הסחרחורת והבכי משתלטים עליה. רינה מחבקת אותה:
תקשיבי, ילדה. אני יודעת מה את חושבת עליי. אין לי מחילה הבת שלי גנבה ממך את החתן. אבל אני לא מפלצת, לא יכולה לראות אותך סובלת. רוצה או לא, אני אדאג לך.
הכל קורה כמעט כמו בחלום: רינה עוזרת למיכל לארוז ומזמינה מונית.
***
כשמיכל מתחילה צירים, רינה לא זזה ממנה.
תקשיבי, מיכל. כבר עדכנתי את הצוות שאת מתכוונת לוותר על הילדה. כשתלדי, אל תחבקי אותה, אל תניקי. פשוט אל תסתכלי.
מיכל כואבת:
אוי, דודה רינה, לא אכפת לי כלום עכשיו. רק שייגמר כבר הכאב.
אל תשכחי מה שאמרתי את לא תצליחי לגדל את התינוקת לבד. אני כבר מצאתי זוג משפחתי מצוין שמוכן לאמץ אותה כבר עכשיו.
כעבור כמה שעות, מיכל יולדת בת.
שלושה קילו שלוש מאות, בריאה והכל בסדר.
האחות עוטפת את התינוקת ולוקחת אותה לא הראתה אפילו למיכל.
אבל הרופאה מסתכלת במיכל החזקה:
מה זה? יש לך ילדה בריאה, יפה, ואת אפילו לא רוצה לראות אותה? רונית, תחזירי את הילדה ושים אותה על אמא.
מיכל מזיזה בראשה:
אני לא רוצה. אין לי כסף, לא רציתי ללדת. יש משפחות שזקוקות לה יותר, אחתום על ויתור…
לפחות תסתכלי עליה!
מיכל עוצמת עיניים, ואז מרגישה מגע עדין של משהו קטן על ידה.
האחות מניחה את התינוקת לידה; התינוקת נצמדת אליה, פיה מחפש, ומיכל סוף סוף פוקחת עיניים ומביטה בה.
בובה קטנה וחלשה מביטה בה בעיניים קרובות ופושטת ידיים חלשות.
קדימה, אמא, תני לה לאכול מתבדחת הרופאה בחיוך. מיכל רועדת מההתרגשות ומהמראה הראשון של בתה.
ילדה יפיפיה, היא צריכה אותך, לא אימא מאמצת, את מבינה?
מיכל בוכה, אוחזת בביתה בחום ומנידה בראש.
את השעתיים הקרובות מיכל נחה ליד ביתה, לא מסוגלת להוריד ממנה עיניים.
כך התעורר בה הרגש האימהי.
“הנה המשמעות שלי הבת שלי. לא משנה שאלעד הלך, או שאבא משתגע אני נחוצה לילדה שלי, אז אני אשאר איתה”.
***
מיכל מתעוררת לקול רינה.
רינה עומדת ליד המיטה, בחלוק:
שכחת מהסכמנו? הבטחת שתוותרי על הילדה. כבר יש אנשים מוכנים לקחת אותה.
רינה, שיניתי את דעתי. אני לא נותנת אותה לאף אחד.
אבל אין לך שקל, את בעצם ברחוב. איפה תוכלי לגדל אותה?
בבית. ולא אפריע לכן יותר. אתמודד בעצמי.
מיכל רואה איך פניה של רינה מתקשות, הופכות אדומות.
את מטורפת? אין לך כסף! איך תחיי? תשבי ברחוב עם יד מושטת?
התינוקת שקמה לבכי, ומיכל לוקחת אותה בידיים.
אל תגעי! אני אטפל בה. אגיד לצוות שאת לא יכולה להניק. רינה מצהירה.
מיכל מנידה בראשה:
אין פה מה להחליט, זו הבת שלי. כבר אמרתי שיניתי את דעתי.
את לא יכולה! הבטחת! רינה זועמת.
תלכי מפה.
רינה יוצאת. השותפה למיטה, לירון, מרימה ראש:
מי זאת הייתה?
דודה שלי.
מפחידה כזאת. אל תקשיבי לה. טוב שגירשת אותה. קוראים לי לירון. אם תצטרכי עזרה, אני פה. יש בעולם עוד אנשים טובים.
אני מיכל.
נעים להכיר, מיכל. נראה לי שאותה אישה רצתה ממש לקחת את התינוקת שלך מהמיטה. משהו בה ממש מוזר.
***
לפני השחרור, באה לבקר את מיכל אורחת. לא הכניסו אותה למחלקה, אז מיכל יוצאת אליה למבואה.
החברה לשעבר, טליה, עומדת שם, עם בטן גדולה.
שלום.
מיכל מתיישבת בזהירות.
טליה מתיישבת לידה.
שמעתי שילדת.
כן. בת.
עיניה של טליה זזות במהירות.
מיכל, את יודעת שאמא שלי מצאה זוג מוכן לאמץ את הילדה שלך.
אז מה?
הם אנשים טובים, אני מכירה אותם. יש להם כסף, והם מוכנים לשלם מיליון שקל. מיליון! תחשבי דירה קטנה, התחלה חדשה.
מיליון? מצוין. אם חשוב לך כל כך, תתני להם את הילד שלך.
טליה נעלבת, אבל לא מרפה.
רגע, מיכל, תני לי לגדל אותה. אני אדאג לה, היא הבת של אלעד.
תסתדרי עם שני ילדים?
את לא מבינה! החיים שלי מתפרקים!
מיכל קמה ללכת. טליה מחזיקה בשרוול שלה, עיניה מטורפות:
אני חייבת את הילדה הזאת!
שחררי.
כעבור שעתיים נכנס אלעד למחלקה. מיכל נרתעת.
ילדת? אפשר לראות?
אי אפשר! הרי טליה תלד ממש עוד מעט, לך אליה!
אני צריך לדבר. מאז שילדת אין לי מנוחה. אני רוצה לקחת את הבת אליי. תוותרי עליה ואני מבטיח לאמץ אותה מיד.
מיכל מנידה בראשה:
אני לא כמוך, לא אזנח מי שזקוק לי. חבל שבאת, לא אעזוב את הבת שלי!
אלעד משתולל, לא זז.
תוותרי על הילדה! בכלל לא היה מותר לך ללדת אותה! בכל מקרה, אקח ממך את מה ששייך לי!
אתה? אמא שלך תאשר לך את זה? היא עונה בלעג.
מיכל דוחפת אותו, לוקחת את בתה והולכת לעמדת האחיות.
אפשר לבקש לא להכניס אף אחד אליי? אני לא מחכה לאף אחד יותר! זה ממש שוק פה!
אפילוג
ביום השחרור, מיכל יוצאת מהמרכז הרפואי, מחזיקה את בתה.
היא לא לבד, גם לירון, השותפה, משתחררת יחד, ומחכה לה המשפחה.
מיכל עוצרת כשרואה את הרכב של משפחת ויינשטיין.
מהרכב יוצאת אמו של אלעד, נורית, מביטה במיכל בעיניה המצומצמות.
מיכל מרגישה צמרמורת בגב.
נורית מתבוננת באיבה, כמו זאבית שממתינה.
לירון מזהה את הבעת הפנים, נעמדת לצידה.
מי זאת, מיכל?
האמא של אלעד.
מביטה כאילו מחכה לך. לא נעים לי. כל המשפחה הזאת לוחצת עלייך בצורה לא ברורה. אמרתי לך שכדאי שתבואי אלינו. בואי, כבר הכנתי לך חדר.
מיכל מהנהנת. גם היא מרגישה חשש פנימי.
***
כשמיכל עוברת לגור אצל המשפחה של לירון, פתאום מוצאת אהבה אחיה של לירון, איתן, רווק ותיק, מתחיל לחזר אחריה.
איתן מתגלה כאדם הגון, טוב לב. נושא את מיכל לאישה, מאמץ את ביתה ומתחיל לעזור גם לאביה.
טליה ואלעד נפרדים.
מתברר שטליה רק העמידה פנים בהריון הלכה עם כרית מתחת לבגדים והוליכה שולל את כל המשפחה של ויינשטיין.
רינה, הדודה, חושפת את האמת כדי להציל את בתה: לטליה היה הפלה מוקדמת, והציעה פתרון שחשבה שהוא נפלא.
אלעד, אל תכעס על טליה. ההריון לא הצליח, אבל גם אתה לא טלית שכולה תכלת. עוד מעט יהיה לך ילדה ממיכל. חשבתי לעצמי למה שלא תיקחו את הילדה של מיכל ותגדלו אותה? אפשר לאמץ אותה לפה ולהעמיד פנים שטליה ילדה, הכל יהיה בסדר מול המשפחה.
התכנית נראית לאלעד.
הכל הולך חלק עד שמיכל “מתעוררת” ומסרבת שוב להשאיר את בתה דוחקת את טליה ורינה לפינה.
נורית, אמו של אלעד, מתאכזבת מהשקרים ומוציאה את טליה מהבית מאלצת את אלעד להתגרש ממנה.
