«תפנו לי חדר», דרשה אם הבעל, אך לכלתה כבר היה מוכן סירוב מבוסס בחוק.
תרים כבר את השקיות, הן כבדות, אני בינתיים אפשוט את המעיל ואוציא את הנעלי בית שלי. אל תעמוד כמו עמוד חשמל, ילד, אמא שלך הגיעה! תהיו נחמדים ותפנו לי חדר, זה עם האור, שיהיה גם מרפסת. זה הכי נוח לי לשתול בעציצים באביב.
קולה של רבקה, החמות, הדהד לכל אורך המסדרון הצר, וחזר מהקירות באופן מוזר, כמו בתיאטרון פורים. יערה קפאה בפתח המטבח, מחזיקה מגבת, בזמן שלקחה את הסיר מהכיריים וחיכתה שבעלה, נמרוד, יחזור מהעבודה, כמו בכל ערב רגיל. אך הערב התפרץ לבית הסדר המוזר הזה: שלושה שקים מרופטים ומזוודה ענקית, ולידם רבקה בעצמה, שכבר פשטה את המעיל שלה כמו בעלת הבית.
נמרוד דרך על המגבת ליד הדלת, אדום לחיים ומיוזע. ניכר שלא הופתע מהביקור הזה, בניגוד ליערה. הוא הזיז את השקים הצידה, מנסה להימנע ממבטה של אשתו.
ערב טוב, רבקה, יערה הוציאה קול שקט, מנסה להחזיק את עצמה, ונכנסה. מה, יש לנו חג? נמרוד, למה לא הזהרת שהאמא שלך מתכוונת להתארח? הייתי מכינה חדר, מוציאה מצעים.
רבקה הורידה את הנעליים, הניחה על הריצוף הלבן בלי לשים לב לבוץ, והוציאה מהכיס נעלי בית ישנות.
יערה, אני לא מתארחת, הודיעה בביטחון ותיקנה את שערה מול מראה. אני באה לגור. לתמיד. תביאי מצעים מתאימים, לא של אורחים. גשי למטבח, תכיני תה, רעבה אני.
יערה חשה כעס דוקר עולה בתוכה, מבטה ננעץ בבעלה. נמרוד בלע רוק, תלה מעיל וניסה לחייך, נבוך, אך נכשל.
יערוש, אל תתעצבני, התחנן אחריה, הולך עם אמא למטבח. מה לעשות, זו סיטואציה לא שגרתית… אמא צריכה עזרה, משפחה צריכה להיות ביחד.
רבקה כבר שלטה בשולחן, יושבת על כיסאה האהוב של יערה, מחטטת בסירים.
איזו עזרה בדיוק? שאלה יערה בקור. יש לרבקה דירת שני חדרים ברמת גן. שיפוצים? פיצוץ בצינור?
רבקה נחרה באף והזיזה את המגבת.
אין לי יותר דירה, אמרה בפשטות. נתתי אותה לדנה. במתנה. שלשום חתמנו בטאבו. עכשיו דנה, הבעל והתינוק שלה שם, היה להם צפוף. לי לבדי לא צריך חצי עיר. אצלכם דירה מרווחת, שלושה חדרים ורק אתם שניים. למה שאשכור דירה? בן חייב לטפל באמא בזקנה.
יערה התיישבה לתוך הכיסא. הכול התקבץ בראש בערפל תמוה: דנה, אחותו הצעירה של נמרוד, תמיד הייתה החביבה. נמרוד קיבל ללמוד לוותר למענה. זה כבר עבר כל גבול לתת לאחות את הדירה ולהביא את אמא לגור אצל הכלה.
אז נתת לדנה את הדירה שלך, יערה הדגישה לאט. ועברת אלינו. נמרוד, ידעת על זה?
נמרוד השפיל עיניו, תופס את המפה.
אמא התקשרה לפני שבוע, מלמל. אמרה שדנה בקושי גומרת את החודש. אמא החליטה. היא מבוגרת, זו זכותה. ואיפה תלך? לרחוב? מה יכולתי לעשות? נחלק לה חדר, היא לא תפריע, תעזור בבית.
אני כבר אדאג לסדר, קפצה רבקה, מעודדת מהצד של בנה. יש לי קצבת זקנה, אשקיע לאוכל, יהיה נחמד. משפחה זה ביחד, יערה. אל תהיי קשה. תגישי בשר, מריחה ריח טוב.
יערה לא נגעה בסירים. הסתכלה על השניים ולא הכירה את האיש איתו חיה ארבע שנים. איך הוא מחליט בשבילה מי יגור אצלה?
היא נשמה עמוק. לא הייתה פאניקה. היה ברור: אם תוותר עכשיו תיחנק כאן לנצח.
את טועה, רבקה, יערה אמרה בשקט חד. את לא הולכת לגור פה, לא כאן ולא בחדר אחר.
רבקה קפאה מופתעת, ונמרוד נרתע.
יערה, את לא קובעת! קרא, צועד לעבר אשתו. זו אמא שלי! מגיע לה! אנחנו נשואים, הכול משותף! אי אפשר לגרש אמא בלילה!
בדיוק! רבקה קפצה, פניה מאדימות. גידלתי בן, לא ישנתי לילות, ואת זורקת אותי לרחוב? בדירה של בני יש לי לא פחות זכות!
יערה חייכה קמעה. בדיוק את הטעות הזו חיכתה לשמוע.
נמרוד, שב. ציוותה. והוא ציית, כמו בהיפנוזה.
רבקה, את נמצאת לא בדירה של בנך. את כאן בדירה שלי.
רבקה נחרה בבוז.
קניתם יחד לפני שנתיים! רכוש משותף! חצי של נמרוד, ובחצי שלו הוא ירשום אותי!
נכון, הנהנה יערה. אבל כסף לרכישת הדירה היה כולו מהוריי. הם מכרו את ביתם, העבירו הכול לחשבוני. העברה מסודרת, הסכם מתנה נוטריוני, ייעוד לרכישת דירה. לפי חוקי הנישואין (סעיף 36), רכוש שנרכש בכספי מתנה מיועדת רכוש אישי, לא משותף.
יערה הביטה בבעלה החיוור.
לנמרוד אין פה אפילו רבע דירה. רק אישור מגורים זמני שאני יכולה לבטל בכל רגע במשרד הפנים. רק לי הדירה הזו שייכת. ואני, כבעלת הדירה היחידה, לא מסכימה שתגורו כאן.
נפלה שתיקה מתוחה. רק שעון הקיר דפק מוזר. רבקה נאנחה, נרתעת להביט בבנה.
נמרוד… לחשה בקול חלוש. זה נכון? אין לך כלום פה?
לא נכנסתי לפרטים, גמגם. שיהיה רשום על מי שיהיה, אנחנו משפחה, לא התכוונו להתגרש… יערה, למה את ככה? לאן תלך אמא? אצל דנה אין מקום. אמא הקריבה הכול. תני לה להישאר.
אם היא הקריבה הכול, אמרה יערה זה בלב שלם. דנה יודעת להודות. אם רבקה מסרה את הבית שתעבור לדנה.
לא אעבור! צעקה רבקה, פניה כתמים אדומים. אצל דנה תינוק צורח, אני צריכה שקט! באתי אל הבן! נמרוד, תעמוד מול אשתך! תדרוש כבוד לאמא!
נמרוד הסתבך בין הדמעות לזעם, לא יודע לאן לברוח. מצד אחד אמא שתלטנית, מצד שני אשה שהציבה גבול ברור.
תני לאמא חודש אצלנו, ביקש נואשות, מנסה לגעת. נמצא לה משהו, אולי דנה תאסוף לה כסף, נמצא לה חדר… אבל עכשיו לאן תזרקי אותה?
יערה הביטה בו, והכבוד שלה נעלם. הוא בגד בה כשהסכים בשקט למזימה הזו.
חודש יהפוך לשנה, שנה לנצח, יערה קבעה ביובש. פה אני לא אגור בקומונה. רבקה, הוציאי את הטלפון.
רבקה מצמצה.
למה?
תתקשרי לדנה. תודיעי שאת באה, עכשיו, עם כל הבגדים.
לא אתקשר! הבטחתי לדנה שלא אפריע להם! דנה משפחה עם תינוק!
גם לנו היתה משפחה, ענתה יערה. נמרוד, אם אמא לא מתקשרת אתה תתקשר. תזמין מונית, תקחו אותה עם כל השקים לדנה.
רבקה ניסתה להזעיף פנים, אך ניסתה טקטיקה שכיחה אחזה בלב, התנשפה, כאילו התמוטטה.
רע לי… לחץ דם… תזעיקו מד”א… הרגת אותי.
נמרוד מיהר להביא כוס מים. יערה הביטה בלי לזוז. היא ידעה שזה משחק, רבקה בריאה כהלכה.
אם רע לך, אזכיר אמבולנס, אמרה בקור רוח. אם צריכים, יתאשפזו. השקים יישארו כאן עד מחר. תבחרי: דנה או בית חולים. כאן לא תישארי נקודה.
פתאום החלימה רבקה, התרוממה בזעף, שלפה טלפון, חייגה לדנה ברמקול. קול עצבני ענה, תינוק בוכה.
אמא, מה? אמרתי לא להפריע, רוני נרדם…
דנה, הצרה פה, אשתו של נמרוד מגרשת אותי לרחוב, אומרת שהדירה שלה! תגידי לבעל שלך לבוא לאסוף אותי… אני תקועה פה עם שקים…
שתיקה ארוכה. קול תינוק נפוח, גבר ממלמל, לבסוף דנה בתסכול:
אמא, נפלת על הראש? איפה נכניס אותך? בקושי חדרון, בקושי עגלת תינוק במסדרון. אמרת שתעברי לנמרוד, שלוש חדרים, את תהיי שם!
לא מקבלת אותי! כמעט בכתה רבקה. אומרת שעברת לך הדירה, אז תגור איתך!
שתלך מפה, שתטפל בעצמה! ירתה דנה. אלו בעיות של נמרוד! אמא, אנחנו לא יכולים, בעלי ישתגע. תגידי לנמרוד למצוא פתרון. זהו, רוני בוכה ביי.
נותקה השיחה. רבקה בהתה בטלפון רוטטת שפתיים. בתה שכל חייה הקריבה בשבילה סגרה לה את הדלת.
יערה הביטה בה, בלי רחמים. כל אחד קוצר את אשר זרַע.
נמרוד עמד במטבח, מבולבל, עולמו חרב.
העניין סגור, אמרה יערה וקמה. הזירה נגמרה. נמרוד, תזמין מונית.
יערה… לאן? דנה לא רוצה, אי אפשר.
תזמין לאמא חדר בבית מלון טוב. תשלם מהכרטיס שלך. מחר תמצאו לה דירה. רבקה עם קצבה, אתה תעזור לה. אבל לבית שלי לא תעברו בעיותיכם.
נמרוד החוויר. ללכת למלון, לשלם עליה זאת הוצאה כבדה שהוא לא רגיל לה, הרי יערה תמיד סידרה הכל.
את לא משאירה לי ברירה? שאל בשקט, אגרופיו קפוצים. את מאלצת אותי לבחור בינך לאמא שלי?
כבר בחרת, כשקיבלת אותה מאחורי גבי, השיבה יערה בקרירות. בגדה באמוני. רצית להיות בן טוב על חשבוני תעשה את זה. תזמין לה מלון, תמצא לה דירה. תראה גבריות.
ואם אגיד שאם אמא הולכת, גם אני עוזב? ניסה להלך עליה אימים.
יערה בשוויון נפש הוציאה את המפתחות למאזדה וקבעה על השולחן.
התיק הספורט שלך בארון, אמרה בשלווה. החפצים שלך לוקחים עשר דקות. לך עם אמא. אני לא אוחז בך. גבר בלי גבול לא צריך לי.
פניו של נמרוד נשברו. פתאום הבין אין פה משחק. גם רבקה נעמדה, ריקה.
בוא נלך, נמרוד, אמרה בקול צורב. נמצא חדר, לא צריכה עזרה ממנה. עזוב את המכשפה הזו.
נמרוד שלף טלפון, מחפש מונית. ידיו רעדו.
אזמין מיני-ואן, לחש, לאמא, לכי תנעלי נעליים.
יערה עמדה במסדרון והביטה בשקט, כשרבקה סידרה את הנעליים, דוחפת נעלי הבית אל התיק, ונמרוד לובש מעיל מבלי להביט באשתו. הוא לא אסף את חפציו המשיך לקוות לשוב כמו רוח רפאים.
המונית הגיעה. נמרוד סחב את השקים החוצה, רבקה עמדה בפתח, הביטה ביערה במבט כבד ואפל.
הבומרנג יחזור, יערה, לחשה בקול מוזר. דמעות אם תמיד חוזרות. תישארי כאן לבד ואף אחד לא יגיש לך כוס מים.
את כבר משלמת על הכל, רבקה, ענתה יערה, מביטה לה בלבן של העיניים. ושימי לב, המעלית ממילא לא עובדת.
רבקה סגרה פה בעצב, פנתה לדלתות, שורכת. נמרוד לקח את המזוודה אחריה, שלח מבט מיואש על אשתו, וסגר בדממה.
יערה נעלה במפתח וכפתה את הבריח. בבואה נותרו שלוליות. ניקתה אותן באדיקות, מוחקת שאריות המעמד ההזוי מהדירה.
שבה למטבח. הארוחה כבר הייתה קרה. שמה לעצמה חצי צלחת, חיממה, ישבה בכיסא האהוב, מביטה בגשם המכסה את הזגוגית ולפתע הרגישה קלות מיסטית.
הגנה על הבית. שמרה על שלווה קיומית. שיחה קשה עוד תבוא, אולי פרידה. אבל עתיד לא הפחיד אותה כי מי שמבין את כוחו לא ייזרק לרחוב עם שקים משובצים ותקוות.
המשיכו לעקוב, לפרגן בלייק, ולהגיב מטה.
