יש סוג כזה של בן אדם, שפשוט אי אפשר לשאת להיות סביבו. לא הרבה אנשים נהנים לסבול את מה שנקרא אצלנו “אדם רעיל”. אני אספר לכם סיפור, שנרקם ממקרה אמיתי שבו נתקל חבר קרוב שלי. אנסח זאת בהשראת התחושות שהוא תיאר לי.
יש לי קשר קרוב עם אחת מבנות הדוד שלי, אורית. אנחנו שומרות על כנות בינינו, מבקרות אחת את השנייה לעיתים קרובות. גם הפעם קפצתי לאורית לקפה קטן. קניתי עוגה מתוקה מהמאפייה שבפינת הרחוב, והגעתי אליה לדירה.
אבל לא תיאמתי טוב את הביקור: כבר הייתה אצלה אורחת. התברר שזו הייתה הדסה השכנה. אישה מבוגרת, שמאז שבעלה נפטר, נשארה לבד בפינה החשוכה שלה, נצמדת אל בקבוקי הערק בזול שקונה במכולת בשקלים. היא אף פעם לא נהנית לשבת לשתות לבד, אז היא נוהגת לנדוד בין הדירות בבניין ולחפש לעצמה שותפים לשתות. כל מי שנמצא בחדר המדרגות נהפך מיידית לטרף שלה. היא ממש פולשת וכבדה.
אני עושה כל מאמץ להימנע מהדסה. פשוט אין לי כוחות לזה. היא משוחחת בלי סוף, הדיבור שלה מפוזר, והמבט לעיתים אבוד ומבולבל. זה גורם לי להיות קרה איתה בכוונה. עמדתי כבר לעזוב, אבל אורית התעקשה שאשאר, אז לא יכולתי לסרב. לא התכוונתי להישאר הרבה. בזמן שהמים בקומקום רתחו, הדסה פתחה במונולוג מתמשך.
לא כל אחד מסוגל לשהות במחיצת דמות כזו. היא מצליחה להרגיז אותי עד דמעות, ולפעמים זה גורם לי לצחוק בלי שליטה. לא ברור לי למה אורית סובלת את זה, אם הייתי במקומה לא הייתי מכניסה שכנה כל כך כבדה בדיוק לארון הסלון שלי.
בסוף החלטתי לברוח מהר. נמאס לי לשמוע גיבובי שטויות. מאוחר יותר אורית סיפרה לי שפניה הגיעה לביקור אחריי. בהתחלה הכול היה רגוע, ואחר כך הדסה התחילה “להפעיל את הקסמים” שלה.
עד כדי כך שאורית ופניה התחילו לריב.
“תקשיבי, את לא תאמיני הדסה עשתה לנו כזה בלאגן, שעוד רגע היינו ממש תופסות אחת את השנייה בציציות… בחיים שלי לא הייתי עדה למשהו כזה”.
פתאום, המושג “רעילות” קיבל משמעות אחרת לגמרי. זה דמות שיכולה לחולל מהומה מכלום, הריב מזנק משום מקום. כל הדיירים בבניין יודעים לא מתקרבים אליה. רק אורית מוכנה, משום מה, לשאת את השטויות שלה.
אבל אפילו אורית התחילה להבין. היא הסבירה לי אחר כך:
“תראי, אני ופניה החברות הכי טובות שיש. שנים אנחנו יחד! עברנו כבר הכול. ופתאום הדסה מצליחה לסכסך בינינו, לגרום לנו להתעצבן על כל שטות, כמו קוסמת רעות. אפילו פניה אמרה שהרגישה כאילו היפנטו אותה. מוזר, אה?”
בסוף, האמת התבהרה. לא חייבים לדבר עם כל אחד, עדיף להתרחק מאנשים רעילים כאלה. ואני? גיליתי שיש לי מזל טוב, גרים אצלי בבניין רק שכנים נורמליים.
מאוחר יותר אורית עדכנה אותי שהדסה עברה דירה. הדירה שלה מוצעת עכשיו למכירה, והיא גרה אצל הבת שלה במודיעין. כנראה שבלגן משפחתי גירש אותה. הבניין חזר להיות שקט כמו ים בחורף. לפעמים, בן אדם אחד מצליח לבלגן חיים של כמה, בלחיצה קלה.
הסביבה מסביב משפיעה בצורה שקשה לתאר. אני מאחלת לכולם שכנים רגועים ובית חמים. אין מספיק תאי עצב בעולם לכל הטיפוסים המוזרים שיש בעיר הזאת.
