לפני שנה וחצי הפכתי לאבא. נולדה לנו ילדה נהדרת. השנה, למרות שהבת שלי עדיין קטנה, החלטנו אני ואשתי לצאת לחופשה יחד. כשאמא שלי באה לבקר, סיפרתי לה על התוכניות שלנו.
אמא שלי הסתכלה עליי ואמרה:
איך אתם תצליחו לנוח עם ילדה קטנה כל כך? לא תהיה לכם חופשה אמיתית איתה. השכנה שלי חזרה עכשיו מטיול. הילדים שלה לקחו אותה שתשמור להם על הילדים. גם אני הייתי נוסעת, אבל פשוט אין לי שקל לזה.
הבנתי מיד את הרמז של אמא שלי, אבל העדפתי לא להגיב מיד. רציתי להתייעץ עם אשתי ולשקול שוב את הנושא. ובכל זאת, כבר ביום למחרת אמרתי לאמא שלי שאנחנו רוצים שהיא תצטרף אלינו. אמרתי לה בגלוי:
תראי, אמא, בעלי משלם לך הכל מלון, חדר פרטי, כרטיסי טיסה, הכול על חשבונו. ניתן לך כסף להוצאות ודמי כיס. רק שתבואי להיות איתנו ולעזור עם הילדה. ואפילו אתן לך עוד כסף רק שבעלי לא ידע על זה…
אמא שלי מיד הסכימה בשמחה. כך טסנו כולנו יחד. ביום הראשון בילינו כולנו יחד, היינו עייפים מהטיסה והלכנו לישון מוקדם. למחרת, בעלי פנה אל אמא שלי:
קחי את הנכדה שלך אלייך לחדר הערב, אנחנו רוצים לצאת לאכול במסעדה. הייתי שמחה, אבל ממש מצטערת, אני לא יכולה. אתמול כבר קניתי שני טיולים, ויש לי יציאות מתוכננות מהבוקר! ענתה אמא שלי.
אמא, רגע! אני לא מבין מה קורה פה! הרי הסכמנו שתעזרי לנו עם הילדה! כך קבענו מההתחלה! עניתי לה מבולבל.
קניתי רק שני טיולים, רק ליומיים. אחר כך, מבטיחה שאעזור לכם עם הילדה אמרה.
בלית ברירה הסכמנו. יומיים חלפו, ואז אמא שלי אומרת:
נראה שתפסתי איזו התקררות, תטפלו אתם בינתיים בילדה. לא רוצה להדביק אותה. אבל אמא, את לא נראית חולה בכלל! אין לך נזלת, לא משתעלת! הופתעתי.
עבר שבוע. אמא שלי כל הזמן מתלוננת שהיא לא מרגישה טוב. ואז אני רואה אותה אוכלת גלידה. אמא! מה את עושה? מה עם כאב הגרון שלך? או שבעצם את לא חולה בכלל ופשוט שיקרת לנו במשך ימים? שאלתי.
גם אני רוצה לנוח! אני עובדת קשה מאד, וגם מגיע לי חופשה! אני לא הבייביסיטר שלכם ענתה אמא.
הייתי המום וכעסתי: הרי שילמנו על כל החופשה שלך, בתמורה לכך שתעזרי לנו עם הילדה, ואת נהנית ומנקה ידיים מכל הסכמה!
הרגשתי פגוע מאד מאמא שלי. עד סוף החופשה כבר לא דיברתי איתה בכלל. חזרנו לארץ, ועדיין לא דיברנו. שלושה חודשים אחרי, ואני עדיין לא מצליח לסלוח לה על מה שעשתה.
היום, אחרי כל זה, אני מבין שלפעמים התיאום הציפיות עם הורים הוא דבר חשוב ביותר, וגם ההבנה שלכל אחד יש את הגבולות ואת הפינה שלו. למדתי שעדיף לדבר מראש על הכול, אפילו אם זה לא נעים, מאשר לשלם על שתיקות באמצע החופשה.
