שילמתי על האושר של בני
הרבה זמן התחבטתי, ובסוף החלטתי לבחור כלה לבני וליאשת חיים שתתאים לו באמת. החלטתי לאתר את הנכונה, ואז לדאוג שיתחברו. בני הוא הילד הכי יקר לי בעולם. אפשר לומר שאני מאוהב בו בטירוף. הוא היה שייך רק לי. גידלתי אותו כמו לוחם ממש מהיום שנולדלילות שלמים לא עצמתי עין, חינכתי, החלמתי וטיפחתי. ועכשיו, לתת את הגבר האידיאלי הזה לאישה זרה?
תמיד ידעתי שיום יבוא והוא ימצא בת זוג, אבל קשה היה לי עד מאוד להניח אותו בידיים של מישהי אחרת. ואז עלה לי רעיון.
קיבלתי בשקט את זה שבני מתחיל להתעניין בבנות, אבל עם החברה הנוכחית שלו היה לי קשה מאד להסתדר. אמרתי לו בקול שרק אמא מסוגלתהיא לא מתאימה לו. צריכים מישהי ישרה, טהורה וצנועה.
לא שיתפתי אותו בתוכנית שלי. יצאתי לדרך בחיפוש כלה תוך תחושת אחריות כבדה. היה לי חשוב למצוא אחת שאוכל לדבר איתה, שיהיה חיבור אמיתי בינינו.
בין המועמדות היו השכנה, בת של חבר קרוב, ועוד כמה בנות מהכיתה של בני. עם השכנה ועם הבת שלה שוחחתי, וכבר הבנתי שזה לא זההיא הייתה מלאה מדי, ואני רוצה שבני יחיה באושר, עם מישהי שמתאימה לו מכל הבחינות, גם חיצונית.
אחר כך דיברתי עם בת של חברתי, אך גם היא כבר הייתה בזוגיות. שאר הבנות מהכיתה לא היו מתאימות כלל; אין טעם להאריך בזה.
הייתי בבעיה. אז החלטתי לעקוב אחרי בני בעצמי, כדי להבין אילו נשים מושכות אותו באמת.
אמרתי לו שאני רוצה לראות אותו בעבודה. זה לא בדיוק מצא חן בעיניו, אבל הוא הסכים. ביליתי יום שלם בצפייה בו בעבודה, איך הוא משוחח עם החברות שלו, איזה סוג של בחורה מעניינת אותו, ולבסוף שוחחתי קצת עם העובדות וגיליתי לא מעט.
בסוף היום הבנתי שאין שם אף אחת מתאימה. בדרך חזרה הביתה, הציע בני שניכנס לבית קפה. סירבתי בהתחלה, אבל חשבתי, אולי דווקא שם אמצא את מי שאני מחפש ובבית הקפה ראיתי את בני בשיחה נעימה עם מלצרית חיננית במיוחד. באותו רגע זה היכה ביהנה האחת.
היא הייתה צנועה, אדיבה ומיוחדת. פניתי אליה, הצגתי את עצמי וגיליתי לה את המצב.
“אתה בטח צוחק עלי,” אמרה לי. “זה לא מתאים ולא מכובד.”
“ובכל זאת,” עניתי, “את רוצה עתיד טוב יותר, ובניהוא יכול להעניק אותו.”
הצעתי לה סכום כסף שמספיק לשלם על הלימודים של אחיהבסביבות עשרים אלף שקלים. אהבתה לאחיה גברה על עקרונותיה, והיא הבטיחה שתגרום לעצמה להתאהב בבני.
מרגע שהסכמנו, שמרתי איתה על קשר רצוף. סיפרתי לה כל מה שצריך לדעת כדי לכבוש את ליבו.
חיכיתי לתוצאה, והיא לא איחרה לבוא. בני ממש איבד את הראש בגללה. הוא דיבר עליה בלי סוף; על כמה שהיא יפה, איך היא מבשלת, איזה שירים וסרטים היא אוהבת. יום אחד ביקשתי שיביא אותה להכיר אותי, והוא מיד הסכים.
בפגישה בינינו, הייתה לי שיחה רגועה איתה. הודתה שהיא ממש מחבבת אותו, ואז ניסתה להחזיר לי את הכסף, אבל זה לא היה חלק מהתוכנית שלי.
אם אהבה פורחת ביניהם, למה שאקח ממנה את הכסף? אמרתי לה שתשמור עליו ותתחיל להתכונן לחתונה.
היום בני מאושר, ויש לי כלה שמכבדת אותי וסומכת עלינהיה חברות אמת. והסוד הקטן שלנו יישאר רק בינינו. אני שמח שהתחבולה שלי העניקה לבני אושר.
הלקח שלי מכל זה: לפעמים הורה צריך לתת מעצמו ולהעז, גם כשזה מפחיד. האושר של הבן שלי שווה כל מאמץ.
