רוני מסתבכת כבר חמש שנים עם גדי, וכולם מסביבה בטוחים שהגיע הזמן לשלב הבא. למרות ההצעה של גדי לפני חצי שנה, רוני מהססת להתחתן. הוא היה סבלני בהתחלה, אבל עכשיו אפשר להרגיש שהוא כבר לא מצליח להסתיר את התסכול. ההורים של רוני לא מפסיקים להזכיר לה שבגיל עשרים וחמש היא כבר הייתה אמורה להיות נשואה.
אבל האמת היא שרוני לא מרגישה שגדי הוא האיש המתאים לה. למרות שיש ביניהם שלווה והרמוניה, בתוכה משהו לא רגוע. בזמן האחרון היא מתחילה להרגיש משיכה חזקה לעמית שלה לעבודה, נבו. אבל נבו כבר נמצא בזוגיות ולא חושב אפילו על חתונה. חוסר הוודאות הזה מקרב ביניהם עוד יותר, ורוני תוהה אולי הוא מה שהיא חיפשה תמיד.
הזמן עובר ולחץ גדי רק גובר. בסוף הוא מציב אולטימטום: או שמתחתנים בחורף, או בסתיו, בכל מקרה השנה. רוני, בלב כבד, מסכימה לחורף. אבל הנטל של ההחלטה הזאת שובר אותה, ובסוף היא עוזבת את גדי וחוזרת אל הבית של ההורים שלה, לחפש מפלט בין צמחי הרוזמרין והאזוב.
ובינתיים, בעבודה, נבו מתחתן עם חברתו, והעניין של רוני בו מתפוגג כמו ענן קיץ. עכשיו היא תלויה בין שמיים לארץ, מחכה לאהוב האחד והיחיד שעוד לא הגיע. היא לא בטוחה אם היא יודעת באמת להעריך זוגיות טובה, או שפשוט האינטואיציה שלה צועקת לה שגדי זה לא זה.
רוני ממשיכה במסע החלום שלה, בתוך השבילים המפותלים של יפו הישנה, בין רחש המים והאורות המרצדים, מחפשת סימן. אולי אין כזה אדם בשבילה, ואולי היא תחפש כל חייה.
מה הייתם מייעצים לרוני? איזו דרך עליה לבחור? ומה בכלל נחשב נכון כשהלב כל כך מתעתע?
