5 שנים אני כבר עם נועה, וכל מי שמסביבי בטוח שהגיע הזמן לעשות את הצעד הבא. אבל למרות שהצעתי לנועה נישואין לפני חצי שנה, היא עדיין מתלבטת ולא בטוחה. בהתחלה הייתי סבלני, אך לאחרונה כבר קשה לי עם זה. ההורים שלה כל הזמן אומרים לה שבגיל 25 היא כבר הייתה צריכה להיות נשואה מזמן.
האמת היא שנועה לא מרגישה שאני הבחור הנכון בשבילה. יש לנו קשר טוב, אבל היא חשה כל הזמן שמשהו חסר לה. בזמן האחרון נועה התחילה להרגיש משיכה חזקה לחבר מהעבודה שלה, איתי. אבל איתי כבר בזוגיות ולא מתכוון בכלל להתחתן. דווקא חוסר הוודאות של שניהם מחברת ביניהם, ונועה תוהה אם בעצם הוא זה שהיא מחפשת.
על אף הלחץ שלי, נועה פשוט לא מסוגלת להתחייב לנישואים איתי. בסוף שמתי לה אולטימטום: מתחתנים בחורף או בסתיו. נועה מאוד היססה, ובסוף הסכימה בקושי להתחתן בחורף, אבל תחושת הכבדות פשוט הכריעה אותה היא עזבה אותי וברחה להורים שלה בחולון.
בינתיים, חבר בעבודה התחתן עם בת הזוג שלו, ופתאום נועה כבר לא התעניינה בו בכלל. עכשיו היא תקועה במקום, מחכה לאהבה הגדולה שלה. היא לא בטוחה אם היא באמת יודעת להעריך זוגיות טובה, או שפשוט קולה הפנימי אומר לה שאני לא האיש הנכון בשבילה. נועה ממשיכה לחפש, מקווה לגלות את האדם שאליו היא באמת שייכת, אבל לא משוכנעת שמישהו כזה בכלל קיים בעבורה.
ברשומת יומן זו הבנתי בעצמי כמה חשוב להקשיב לעצמך ולוותר לפעמים, גם אם זה כואב. למדתי שאהבה אמיתית לא צריכה לבוא עם ספקות ולחץ, ושעדיף שכל אחד יחיה את האמת שלו מאשר להיכנע לציפיות של אחרים.
