איך את מדמיינת את זה, אמא? קראה בת זעופה אירה. אני אחיה שבועיים עם גבר זרים לגמרי?
למה זרים? הוא אידור, בן של דודתי לידה, קרוב משפחה שלנו! השיבתה האמא בחום.
חמודה, אני כמעט שלושים! איפה הילדות שלי, איפה העבר? ניסה אירה לשכנע את אמא. או שאת שוב מתכננת להקפיא אותי?
אל תדברי שטויות, הוא קרוב משפחה! חכי למבקר שום דבר לא יקרה לך! חזה האמא וסגרה את השיחה, ואז ניתקה.
האם תמיד קיבלה את ערך המשפחה: דוד ובן דוד זה קודש. היום היא הכריחה את בתה לקבל את אידור, שהחליט לעזוב את עירו ולעלות לתל אביב עיר ההזדמנויות.
הזמינה אותו כשקרובת משפחה: לא נדחה אותו, כשזה דוד, הוא חייב להישאר בירושלים!
אירה, מורה לשפה הרוסית והספרות בתיכון, זכרה איך בצורת קרובה הייתה מילת קוד של המשאב המוזר יעקב גלובאל, שזכה למוניטין רשע כמו החתול שחור בתרבות הילדות שלנו.
היא הציעה לאמה לארח את בן הדוד המוזר, כי היא כל כך טוב לב. אבל הבית היה דירת קומה אחת קטנה של קיבוץ עם מטבח שיביאו אליו אפילו ספה מתקפלת. איך אפשר להביא את אידור? את מה, אירה?!
אירה איבדה את מצב הרוח. היא חיה כבר זמן רב לבד נישואין זמניים לא הוזזו בחשבון. זוגיות בקמפוס נגמרה אחרי חצי שנה, והייתה רק תחושה ריקה. טוב שהילד לא נולד לא רצתה ילדים מזוג ראשון שמסתיים בפלא.
גילה של אירה היה מתקרב לשלושים, והיום עדיין לא היה בעל. ההורים אולי דאגו, אבל אירה קיבלה את המצב. היא גרה בדירת שני חדרים מהשנות השבעים, שיירת על ידי סבתה. הרהיטים מיושנים אבל מתפקדים: מכונת כביסה עובדת, מקרר מצנן, טלוויזיה מציגה. השכר גבוה, היא מוערכת בעבודה.
חבריה קרובים, ואין לה תחושת בדידות כי קיי המשפחה החתול צ’רק מתלווה אליה, בדיוק כמו הכלב פולק מספר הילדים של נזיר.
היא הכינה חדר לאידור והמתינה בקפידות. למרות שלפי האמא הוא ימצא חן בעיניה
אידור הגיע, סייר את הבית, נכנס לכל פינה משותפת ושאל: מה אתה מחפש כאן? זהב או יהלומים? חשבתי שהשתמשתי באסלה זהוב לכבודך?
רק רוצה לדעת איפה אני אגור! ענה.
אם לא יאהב, תעזוב? שאלה אירה, שמתחילה להתרגש.
אשאר רק
רק מה?
זהו, שום דבר! הוא חייך, והמשיכו לשתות תה. הוא הביא עוגת שוקולד של האם לידה וקנה עוגייה קטנה מתוקה. לא היה טיפש, אלא נושא כבוד לבית.
בפועל, הוא היה משקיע במטלות הבית: ניהל את הכלים בלי תזכורת, בישל די טוב, לא השאיר שלוליות בחדר האמבטיה. הוא אפילו השתמש בקופסאת חולי של חמל.
תודה לדודתה לידה ולפעם הראשונה של אידור לא ידוע למי יותר הוא גם היה גרוש.
מה? קראה החברה לירון, כשאירה סיפרה על השוכר החדש. הוא נראה כמו בן זוג מושלם, קחי אותו!
לירון חייכה, זוכרת את הקשר שלה עם לבקה שהסתיימו משום שהגבר היה תופס שונה.
אבל הוא קרוב משפחה! וגם הוא לא מרגש אותי! ענתה אירה.
איזה קרובידוד? חייך לירון. הוא אפילו חולה? הוא לא?
כמעט! השיב אידור, שהיה חמוד במראה, אך לא היה טיפוס של אירה.
הקצב של שניהם לא התאחד: אירה תנין לילה, אידור ציפור בוקר. היא אהבה לחיות באיטיות, קיבלה חוכמה מזרחית: תפוס את הזמן לאט. הוא היה סופר פעילות, רצון להקדים, מנוע בוער במקום הלב. הוא קיבל אותה לתיאטרון ביום הראשון, קנה כרטיסים מראש. אירה נאלצה ללכת, למרות שהיא לא אוהבת תיאטראות.
היא חיבבה הצגות קלאסיות באינטרנט, ולא מצאה חן בעיניה בהצגות מודרניות, ללא וילון, תלבושות משנות היום, וללא שמות במקרא. הבמאי ניסה להציג את המודרני, והיא הרגישה שמדובר בעולם אחר שלא שלה.
אידור התלהב ונסע הביתה בטיל בטון, מנסה להוכיח שהיא טועה. הוא רק הוסיף לה תסכול.
אתה לא מבין? זו חזון חדש! קרא אידור בחום.
למה לי חדש? חייכה אירה בנינוחות. המסורת מספיקה לי.
נכון, זה קדימה! הוא המשיך לשטף ברכות על המהפכה ועל עיר ההזדמנויות תל אביב ועל תוכניותיו הגדולות.
בבטן של אירה, צ’רק הסתתר מתחת למיטה כמו תמיד כשהדבר לא מרציף אותה. גם הוא לא אהב את האורח החדש.
בבוקר השני, אידור קנה שטיח חדש והשליך את הישן שהונח במדרגות. אירה קיבלה את השינוי ללא התנגדות, כי הוא נעשה בשקט וללא ויכוח. אחרי זה הגיע קערת פירה חדשה: הקדרה הישנה הייתה מקיפה את האורז. היא שתתה קפה עם כריך, וראה שהקערה נועדה לאידור הוא אהב ארוחות מלאות, ולא את הקשקוש.
הוא הציע לשלם על החשמל והמים. אני משתמש במים ובחשמל! הוא קרא לעצמו אידיאל, לא גבר.
אירה סירבה, חששה מפגיעה בזכותה למרחב הפרטי.
אתה מתכוון לשלם על דירה ששייכת לי? חייך היא. אם אתה לא משאיר רגל על ריצפה
אידור חייך וענה: אין בעיה, נסתדר בלי הכסף שלך!
בהמשך, הוא שלח קורות חיים למספר חברות, עבר ראיונות רבים, וראה שמישהו ייקח את ידו למקום עבודה טוב.
כשלו של שבוע, אידור התחיל לנזול מהאף, להשתעל ולהתעטש, עור הפנים שלו הפך למקמט. זה קרה כשחודשיים של שהייה הסתיימו.
הוא המשיך לשאול: למה נכנסת למטבח בנעליים? איך קנית את סבון הכביסה, שלא אפשרי להסיר ממנו?
אירה חששה שהאורח יחליט שהיא אמא של הבית, בעוד היא והחתול צ’רק רק אורחים.
לבסוף, קיבלה חדשות הוא קיבל עבודה בתל אביב! זה היה היום ה18 לשהייה שלו, והיא ספרה את הימים. הוא היה מסודר, חמוד, אך עדיין גבר זר עם הרגלים משלו.
הוא היה שמח, והאווירה סביב השולחן הייתה חגיגית. היין נשפך, הוא חייך ואז פתאום אמר: יש לי הצעה עבורך, אירה. לא רק העסקית הצעה לחיים משותפים! אפילו אם אנחנו קרובידוד.
אני רואה בנו זוג טוב! הוא המשיך, אנחנו מתאימים, יש לנו דירה, עבודה, והאהבה בחיים המבוגרים היא לכבד זה את זה!
אירה הקשיבה, פקחה את פיה, ואז קפץ החתול צ’רק מתחת למיטה.
אז זה החתול שלך? שאל אידור בפליאה.
כן! ענתה אירה, מופתעת. אתה רואה אותו בפעם הראשונה?
בפעם הראשונה! אמר, יש לי אלרגיה לשיער חתולים! היום במרפאה קבעו לי אלרגיה! הוא נאנח.
אירה נזכרה שאין לי קערת חלב במקלחת.
ראית את קופסת החול? שאל הוא. צריך לטפל במקור ולא בתסמינים! אמר הרופא.
איך? תשאלה אירה. אתה מתכוון להרוג את החתול?
אולי, השיב, אני אפילו מוכן לשלם! הציע הוא.
אירה התפרעה: אהיה אני שמחליטה מתי הוא ימות! היא קראה לו, תפסיק להתעלם ממני!
אידור שתה יין ויצא מהשולחן: לא חשבתי שתהיי כזאת פשוטה! הוא קרא.
ולהתראות! חייכה אירה בנחמה.
לאחר שהלך, הקערה נעלמה, רק השטיח החדש נשאר.
החייגן של האמא צלצל: איך יכולת לגרש אותו? היא קראה. הוא ניסה לקבוע לי נישואים! אם את כל כך טובה, תצא בעצמך! הוא היה מתועב! אמרה אירה וכיבתה.
לא חזרו אליה שום שיחה השאלה נפתרה.
ולבסוף, אירה חשבה: אולי בפעם הבאה קרובמשפחה יפתח אלרגיה אליי, כמו במקרה של בעל שהיה אלרגי ללכלוך של אשתו.
אמא, אם תרצי לעזור בפעם הבאה, תזמיני קרובידוד אליך מי שהמציא, הוא שמוביל. אירה ובצ’רק יצאו לחיי היוםיום, לבד אך עם לב חזק.
