קניתי בגדים חדשים לכלתי כדי שתצא עם גבר אחר וקראו לי “אמא רעה”. לא יכולתי להאמין לעצמי. המשפחה שלי בעצמה אמרה לי “אמא גרועה” אחרי שנודע להם מה עשיתי.
אבל לפני שתחליטו אם לשפוט אותי, אני רוצה לספר לכם את כל הסיפור.
הכול התחיל לפני כמה חודשים כשהגעתי לבקר את הבן שלי, רועי, ואת כלתי, נעה.
דפקתי על הדלת ושמעתי בכי שקט.
כשנעה פתחה, עיניה היו אדומות ומנופחות מדמעות, ובידיה היא החזיקה את נכדי, איתמר הקטן. הוא היה כל כך רזה שזה כאב לי בלב.
“חותנתי איזה מזל שבאת”, אמרה בקול שבור.
“מה קרה, יקירה? למה את בוכה?” שאלתי, ונכנסתי פנימה.
ואז האמת התגלתה.
הבן שלי אותו טיפש שאני גידלתי לא נתן לה כסף לאוכל.
הוא טען ש”אין מספיק”.
בינתיים, בכל סוף שבוע, הוא יוצא עם החברים לפאבים ולמסעדות.
והבנתי משהו נוסף הוא נפגש גם עם נשים אחרות.
“נעה מה אתם אוכלים?” שאלתי נדהמת.
“אני אופה עוגות ומוכרת אותן בשכונה, חותנתי” אמרה, כשהדמעות זולגות לה על הפנים.
“אבל רועי לא רוצה שאעבוד מחוץ לבית. הוא מתעקש שאתעסק רק עם איתמר.”
תחושת האכזבה שהציפה אותי הייתה כל כך חזקה שבקושי עמדתי על הרגליים.
האם ככה חינכתי את הבן שלי?
גבר שמעמיד את משפחתו בסכנה של רעב?
“את אורזת את הדברים שלך. וגם של התינוק. אני לוקחת אותך אלי”, אמרתי בלי לחשוב פעמיים.
“אבל חותנתי והבן שלך?”
“הבן שלי לא שווה דבר כרגע.
את כלתי.
והתינוק הזה הוא נכדי.
זהו.”
לקחתי אותם באותו יום.
רועי עשה סצנה ענקית.
המשפחה שלי טענה שאני השתגעתי.
ש”אסור לי להתערב”.
ש”אלו בעיות בין בני זוג”.
בעיות בין בני זוג?
שכרתי את עורכת הדין הכי טובה שמצאתי.
הוצאתי את כל החסכונות שלי בשקלים.
אבל זה היה שווה את זה.
עכשיו רועי מחויב לשלם מזונות.
ואם לא יהיו לו בעיות עם החוק.
נעה פרחה בביתי.
החיוך חזר לה לפנים.
הנכד שלי, איתמר, כבר שמן ובריא.
נעה מצאה עבודה במשרד.
היא תמיד הייתה חכמה, עקשנית ויפה.
אבל רועי דיכא אותה כל כך שהיא כבר לא ראתה את עצמה.
ופה מגיע החלק שבגללו קראו לי “אמא רעה”:
בשבוע שעבר הלכתי לקניון וקניתי לנעה שלושה בגדים מהממים.
שמלה כחולה מדהימה.
מכנס שחור עם חולצה לבנה אלגנטית.
ועוד סט יום-יומי נעים.
“חותנתי למה קנית לי את אלה?” היא שאלה מופתעת.
“את זוכרת את אלעד, הבן של בת-החברה שלי רבקה? המהנדס.
דיברתי איתו עלייך. הוא רוצה להזמין אותך לקפה.”
“חותנתי! אני עדיין נשואה לבן שלך”
“נשואה על נייר בלבד, יקירתי.
הנישואין האלה נגמרו מזמן.
מגיע לך להתחיל מחדש.
אלעד בחור טוב. אני מכירה אותו מהילדות.
יש לו עבודה טובה, הוא מנומס
וכשראה תמונה שלך, אמר שאת מאוד יפה.”
נעה הסמיקה,
אבל ראיתי בעיניה משהו שלא ראיתי חודשים
ניצוץ של תקווה.
“אני לא יודעת, חותנתי מה יגידו האנשים?”
“האנשים?
שידברו מה שהם רוצים.
אלה אותם אנשים ששקטו כשרועי השאיר אותך רעבה.
צאי לקפה, נעה.
תלבשי את הבגדים היפים,
תחייכי,
תכירי אנשים חדשים.
מגיע לך.”
כשרועי שמע, התקשר אלי זועם.
איך העזתי לעשות את זה לאשתו.
נעלתי את הטלפון.
אחותי אמרה שאני הורסת משפחה.
הגיס אמר שאני מתערבת איפה שלא צריך.
אבל אני ראיתי משהו אחר.
ראיתי את נעה חוזרת זורחת מהקפה.
ראיתי את אלעד מגיע בשבוע הבא לקחת אותה לקולנוע.
ראיתי את איתמר הקטן צוחק כשאלעד הביא לו דובי.
וראיתי את הבן שלי בוכה ומתחנן, מבטיח להשתנות, כשהבין שאיבד אותה באמת.
אתם יודעים מה?
אין לי חרטה על אף דבר.
כן, אני אמא שלו.
אבל לפני הכול אני אישה.
ואף אישה לא צריכה לעבור מה שהבן שלי עשה לה.
ועכשיו תגידו את דעתכם:
האם אני אמא רעה, כי עזרתי לכלתי להיות שמחה שוב?
