אני אבא שנמצא כעת בחופשת לידה. יש לי שני ילדים מקסימים אחת, נעמי, נולדה לפני חמש שנים, והשנייה, תמר, הצטרפה אלינו ממש לא מזמן.
רציתי לשתף בסיפור קטן שלא מזמן קרה לי.
הכול בעצם התחיל ברשימה מיוחדת שקיבלתי מהחמות שלי מיד אחרי שהתחתנתי עם אשתי, יעל. ברשימה היו המון סעיפים קטנים, כמו זה שיעקב, אשתי, אלרגי לכמה סוגי מאכלים דבר שעליי לשים לב אליו. זה באמת חשוב. אחד הסעיפים המוזרים יותר ברשימה היה שאני מוכרח לגהץ את התחתונים שלו, כי “אם לא יגוהצו זה יפגע לו בעור”.
במבט ראשון זה הצחיק אותי, אבל אמרתי לעצמי שמדובר באמא דואגת, והרי זה טוב. תמיד טוב שיש דאגה בבית ובמשפחה. הקשבתי כמעט לכל העצות שכתבה לי, לא באמת היה קשה לעמוד ברובן, אבל גיהוץ של תחתונים היה לי מוזר אצלנו בבית אף פעם לא גיהצו בגדים תחתונים.
הבת הבכורה שלי, נעמי, הגיעה ראשונה, וכשהתחלנו להפסיק להשתמש בחיתולים וללבוש תחתונים, מצאתי את עצמי מגהץ בשבילה כמעט באופן אוטומטי וכמובן ממשיך גם עם התחתונים של יעקב. כך שכיום גיהוץ תחתונים לשניים הופך עם הזמן להר של גיהוץ.
המשכתי לגהץ כי חמותי נשבעת שהחום והאדים של המגהץ הורגים את כל החיידקים, ובגלל זה תמיד דאגה שגיהוץ התחתונים יישאר חלק מהשגרה. אפילו כשנולדה תמר הקטנה, היא התעקשה שזה חשוב גם לה ולבריאות האינטימית שלה.
אבל האמת היא שהיום יש לנו בבית שני ילדים ואיכשהו, הזמן פשוט אף פעם לא מספיק. כל מי שמשפחתו התרחבה יודע כשיש תינוקת חדשה ומשפחה מתרחבת, עושים רק את מה שחשוב באמת, ויש דברים שתמיד נדחפים לסוף.
אתמול בערב, יעקב ניגש אליי ואמר שאין לו כבר תחתונים על המדף רומז כמובן שבטח צריך לגהץ עוד אחד. הייתי עייף, אמרתי לו שיקח תחתונים מהערימה שלא הספקתי עדיין לגהץ.
בלילה, רגע לפני שנרדמתי, שמעתי איך הוא מדבר בטלפון עם אימא שלו ואומר לה שאני כבר לא מוצא זמן, ושהוא די נפגע. כל הוויכוח שלנו היה בסוף בגלל ערימת תחתונים.
אני שואל את עצמי מישהו בארץ בכלל מגהץ את התחתונים של הילדים שלו, ואם כן עד איזה גיל? ואולי יש דרכים קלות ומהירות יותר להתמודד עם הר של בגדים לגיהוץ?
הלקח שלי מהסיפור הוא שצריך לדעת לבחור את המלחמות המשפחתיות שלנו. לפעמים סדר עדיפויות אמיתי הוא לא בהר הרים אלא במבט קטן שמחלוף בין בני זוג אם יש תחתונים נקיים, זה מספיק. על שאר הדברים אפשר, וחייבים, לדעת לוותר.
