צוואת הבן הצעיר

ההוראה של הילד הצעיר
רuth בן-אורי חיכתה בעיניים קפדניות אל שלט “חדר ניתוח”. האותיות נמסו ברקע כלאורך שעות של המתנה, ליבה פקפקה בקצב של מצפצף. רuth לחשה ברציפות על משאית פלסטיק אדומה של אהבתה, המשלמת לאיתמר, ילדּה בן ארבע: משאית קטנה עם דלי. בתחילה, איתמר רצה משאית כחולה כמו בסרט, אך עם הזמן נקרע ללבו הקטן שהיווה תוקשר עם המתנה שהחלו להעניק לו אביו.

לבסוף, דרכי הזכוכית הטורפת נחשף צל גבר, הדלת נפתחה, ברחוב הופיע רופא עייף. רuth קפצה ממקומה ודרכה אליו.
דוקטור, איך זה? איך עבר הכל? מה של איתמר?
הרופא הוריד בעדינות את המסכה, ראשו נפל במורד.
רuth בןאורי, מצטער עשינו ככל יכולתנו

—

רuth נחתה על מיטתו של ילדּה, מתפתלת כמו גל. הכרית עדיין שמרה ריח של איתמר. על המראה בקדמת החדר נותר ריח מזוהה של ידו המומסת בעוגיות. כמה טוב שהיא לא נגעה במראה! כי מעתה הוא לעולם לא יטמטם אותה. ואף פעם לא יניח ראשו העייף על הכרית.

דמעה מלוחה גלשה על לחוייתה השחוקים של רuth. כאב קבע את ליבה, לב בריא הוא מה שלא היה לאיתמר. האח הגדול, מתן, בריא והולך על הרגליים הוא בן 18 ולומד באוניברסיטה. ואיתמר

שמחתה המאוחרת, שהפכה לצער עמוק, חקרו כל הבדיקות והן מצביעות על בריאות, עד שלפני הלידה נחשף באקראי פגם לב בעייתי בתיקון קיצוני משהו השתבש, וכעת איתמר איננו.

—

רuth עצמה את עיניה, נרדפת בשינה סוערת. היא מצאה עצמה שוב על מרחב שטוף שמש, מכוסה בפרחי צבעים וריחות מכל הצורות והגדלים. מרחוק עמדה איתמר, מחייך בחיוך שלא משתנה, בחולצה עם מכוניות. בידו זר קניון גדול של חבצלות.
איתמר! בני! צעקה רuth, אך הוא כאילו לא שמע, סובב וניגן בפרחי החבצלות.

רuth רצה בשדה הפרחים, פיתחה זרועות לחיבוק. אך כמה שתרוץ, איתמר לא התקרב. הוא רק ניעל יותר רחוק. היא צעקה בתסכול, שלפה ידיה, אך לא יכלה להגיע. פתאום איתמר הרים את מבטו אליה, חייך ונעלם באוויר. רק ענן של עלי חבצלות נחת באיטיות על האדמה

רuth הגיעה למקום שבו נחתו העלים והביטה ברגליה. על הדשא הירוק נכתבו לבן, באותיות לבנות, כתובת מסודרת.

—

התעוררה רuth מצלצול טלפון. מבטה נחת על מסך סמרטפוניה: מתן.
כן, בני השיבה בקול מתנשק.
אמא, היום בא, תכיני לי משהו!

רuth חייכה בחוזקה. עברו כמעט שלושה חודשים מאז שהלך איתמר, אך יש לה עדיין את הבן הגדול. הגיע הזמן לנסות להחזיק חזק ולחיות הלאה.
בטח, מה תרצה? פנקייקים?
יהיה מדהים, אמא! אני כבר באוטובוס, מגיע!

מתן ניסה להגיע כל סוף שבוע כדי להסיח את דעתה של אימו ואביה. הוא ידע כמה כאב יש בו ממחשבת האח הקטן. אבל החיים ממשיכים, ועליהם לעבור את האבל יחד זו המשפחה.

רuth, במאמץ, קמה והלכה למטבח. פתחה את המקרר, חיפשה מדף, וגילתה שאין חלב. בעלה, איתז, ישב במטבח וכתב קוד למעגל במחשב נייד. הוא הרים מבט לעבר רuth ושאל:
רוצה לצאת לקנות?
מתן התקשר, הוא בא, רוצה פנקייקים השיבה רuth בנחת חלב נגמר, אבל אני אלך לבד.

איתז הרים משקפיים מהאף וחשב: “היא מתעוררת לאט”.

רuth לבשה בגדים לאט, ויצאה מהבית. רוחות אביב קלות נושבות על פניה, ציפורים שרו, הענפים קיבלו גוון של חסה, עומדים להתפרח בעלה רענן. טבע מתעורר משנת החורף. רuth נשפה: “הו, לא ראיתי את איתמר בחמשת האביב שלי!”.

היא נענעה את ראשה, דחפה מחשבות קשות והלכה לכיוון החנות.

—

היא לקחה חלב, ממתקים אהובים של מתן, לחם ועוף, ופנתה לקופה. פתאום, מרקע של המדף, נשמע צחוק מוכר. הלב של רuth נעטף בצער: כך צחק איתמר. היא רצה לכיוון הצחוק, אך ראתה רק בובה של ילד שמוסתרת מאחורי המדפים. רuth, למרות שהבינה שאין אפשרות, הלכה אחרי הבובה, ופגעה שלט קרטון פרסומת של מוצר מבצע.

היא התכופפה כדי להרים את שלט ונהיה קרה: על רקע לבן, באות אדומות, הייתה הכתובת מהחלום.
איתמר, מה אתה רוצה לומר לי? לחשה רuth.

רuth חזרה הביתה עם מחשבות שהכל אינו מקרי. איתמר מנסה להעביר מסר, אך מה? צריך לבדוק את הכתובת באינטרנט אך לא היום. היום מגיע הבן היחיד שלה, היא צריכה לקבל אותו כמו שצריך ולשמור על האיזון.

—

הערב עבר חם ונעים, רuth צחקה, שומעת סיפורים של מתן מהאוניברסיטה. מתן טחן במאכל הבית, ורuth ואיתרז הסתכלו עליו בחיבה הוא הילד החדש שלהם, הילד היחיד. כשכולם פנו לחדרים, הלילה נכנס לשלטון מלא.

עייפה מהיום העמוס, רuth נרדמה במהירות. בלילה היא קראה קולה של חדר האמבטיה, קול שירה חלש. הלב קפץ, הנשימה נקטעה: היא זיהתה את קולו של איתמר. הוא שר את השיר האהוב עליו מהסרט על המשאית הכחולה

רuth נענעה גרון, קמה מהמיטה ונסעה לעבר האמבטיה, מנסה ללכת בשקט כדי שלא יפחד את “איתמר”. היא פתחה את הדלת ברגישות, אך אין אף אחד בפנים. דמעות יצאו מעיניה.
למה קיווי? למה מצפה לאימפרי בחדר האמבטיה? איתמר כבר איננו! זה רק הדמיון החולה שלי! כעסה רuth על עצמה.

היא הלכה לכיור והדליקה מים כדי לרכך את עצמה. הגיע הזמן להפסיק את העינוי. למען איתז, למען מתן! רuth נשטפה והביטה במראה: פניו של מרה, רגישות, חומות מתחת לעיניים.

בזעם, רuth שפכה סבון על היד, גרפה קצף על המראה, לא מודעת למה. הקצף נחלש והפך לאותיות של הכתובת הרוח נגעה בגבוה. קולה של ילדה קטנה נגלה:
מחכה לך, אמא

—

למה אינך ישנה? קם איתז מהמיטה, מואר באור מסך המחשב.
רuth ישבה בכיסא, מחזיקה במחשב נייד, מביטה במסך.
איתז, בוא… אם תרגיש כמו שאני מרגישה, אז מה שקורה לא באמת משוגע

איתז קם ברעד, נגש אל רuth. לבו פעם בחוזקה, הוא ראה בתמונת הילד הקטן, ארבע שנים, בשם אלון. אלון איבד את הוריו בתאונת דרכים לפני שלוש שנים, גדל אצל סבתו, וכעת במוסד יוםיום.

הכתובת רודפת אותי בימים האחרונים סיפרה רuth היא נמסרת לי על ידי איתמר

רuth סיפרה את החלום, את האירוע בחנות ואת הקול בחדר האמבטיה. אחרי מחשבה קצרה, איתז אמר בחוזק:
רuth, נוסעים

—

מירה קוהן, מנהלת ההיכל, הלכה עם רuth ואיתרז במסדרון ארוך, מואר, של המוסד, חוזרת לאחור ומסבירה ללא הפסקה.
כשאלון הגיע אלינו, חשבנו שזה זמני. הוא ילד משולב, גדל במשפחה טובה, אף כשסבתו. שלוש פעמים ניסה לאמץ אותו, אך הוא נסגר בעצמו. אני לא יודעת איך במוסדות אחרים, אבל אני לא יכולה להחזיר ילד למקום שלא רוצה. הוא מדבר על הורים שיבואו, והוא מצפה להם. בחודשים האחרונים, הוא פיתח חבר מדומה, אלון קורא לו איתמר. והייתה לו שיחה איתמר שאומר שההורים שלו יגיעו.

רuth ואיתרז הסתכלו זה על זה. האם בנו המת. שמח להושיט יד לעוזר ליתום?
תבואו, הכירו אותו. אולי תגרמו ללב שלו להתחמם אמרה מירה, פותחת דלת לחדר המשחקים.

רuth זיהתה אותו מיד. ילד רזה, ישב על ברכיו של קבוצת ילדים ובנה מגדל קוביות, שר את השיר האהוב של איתמר אלון פנה, זרק קוביות, קפץ וקרץ:
אמא, אבא!!! ידעתי שתבואו!!!

—

תהליך האימוץ הוזרז על ידי מירה. היא שמחה שלבסוף אלון פנה למשפחה של רuth ואיתרז. כאשר גילו על מות בנה, היא נגעה בליבה עוד יותר. כחודש לאחר מכן, רuth, איתז ומתן הגיעו לקחת אלון הביתה. לפני העזיבה, אלון משך את ידו של רuth ואמר:
אמא, חכי! הילד הביט למרחק, בקצה המסדרון, שם איתמר, הוא רוצה להיפרד!

לב רuth התכווץ שוב, אך הפעם זה היה כאב של אור, עם ההבנה שאין לשנות, רק לחיות הלאה. מעתה תלויה בחייה של אלון הקטן, שלחם בליבו של רuth, איתז ומתן. היא לא תשכח לעולם את איתמר, תמיד תאהב אותו אבל עכשיו יש לה עוד ילד, שלמען אותו היא צריכה להיות חזקה.

אלון רץ אל קצה המסדרון, אל החלון, עומד כמה שניות, פונה חזרה לרuth, לאביה ולברו הגדול. מאחורי החלון, על משטח מתכתי, נפתח יונה לבנה יפהפייה. היא עפה סביב הבניין, סביב ראשי אלון, רuth, איתז ומתן, והעלתה למעלה, נעלמה בעננים.