שמי צ׳רלי. אני לברדור, זכר חמוד שהזדקף בחיוך לכל מי שפוגש בי. לפעמים, כשמתקלקלים הדברים, אני נאלץ לנשוך שומרים על הגב! יש לי גם בעלתבית, שאני אוהב עד אין קץ, לא משנה מי היא ומה היא עושה. זה לא נושא לדיון. אוהב, וזה הכל.
היא ריככה אותי כלבה גור. הייתי בחודש אחד, והיא בת34שנה (408 חודשים). כבר בערב הבא היא ישבה על רצפת הדירה הקטנה שלנו בתל אביב, שתתה כוס של משקה אדום, חיבקה אותי ובכתה:
אל תלך, תזדיין. יש לי עכשיו כלב שידבק אליי ולא יפרד ממני אף פעם. תגיד לי, צ׳רלי, מה לא בסדר איתי?
היא אמרה שהיא לא מתכונת לאכול טוב, ולכן נרשמה לקורסי בישול צרפתי. הפסקה הזו נראתה כאילו היא לא מתהמתת יותר. אחרי שנסעה לשנות לבוש, היא הלבשה שמלות רחבות שהיו דומות לשקיות תפוחי אדמה, והחלה להרגיש חוסר תדמית. אמא וסבתא עזרו לה להחליף את הארון כולו, והן חיפשו לה לבוש חדש.
בזמן זה היא החלה לרמוז על יחסים, כאילו החיים שלנו משעממים כמו סרט ישן, בעוד שבקולנוע אנשים ניגשים לתהליך ברוח ובמקצועיות. היא צפתה במדריכי יוטיוב על מניעת חוסר תיאום, ניסה ללמוד על טכניקות שונות, ואף כמעט נזקלה על גבי בננות. סבתא הביאה שני דליים של תירס כדי לעזור לה.
חטף רגע של כאב: צ׳רלי, אתה היחיד שלי. אל תעזוב אותי אף פעם.
הסתכלתי בעיניה המלאות בדמעות ולשׁחצתי את לחייה. מה עוד נשאר לי לעשות? אפשר היה לאכול לכל ולכלול כובעים ונעליים, ובסוף, מה משמעות הכלב הקטן? היא חיבקה אותי, ושנינו נרדמנו.
בזה הרגשתי שהאדום היה אשמתה של המשקה האדום.
הייתה לי תחושה שהחדר היה מלא באור של חום, והיא השקיעה את כל האנרגיה שלה בי. מצאתי בטלוויזיה פרסומות על מלונות חמישה כוכבים בירושלים, עם שירות הכולכלול. באותם ימים נהניתי משירות הכולכולל. הוגש לי אבוקדו בכל שבת, ולא היה לי תפקיד אחר מלחכות לבעלותהבית בחזרה מהעבודה. לפעמים, אם אהיה כן, נרדם בלי הרגליים.
יום אחד, אחרי הסרט, הגיע אלינו גבר זר שמצא מקום על הספה. הם שתו משקה אדום במטבח וסגרו את הדלת בחדר השינה. שמעתי קולות שמורים שהיא הייתה שמחה. בבוקר, היא שכחה להאכיל אותי נענה נעלי הגבר. חיפשתי להעניש אותו, אך היא הביטה בו באהבה גדולה, ולכן שיניתי מחשבה.
הגבר היה אדם נורמלי, מביא בשר, ומסתיר נעליים במקרר. הוא הגיע רק בצהריים והיה נשאר לילה. בערבים בעלתהבית הייתה מול הטלפון, והיה נראה שהיא מדברת עם מישהו. בסופי שבוע, היא ישבה ובטלה במבט לטלפון, והקול שלו לא חזר חתול שנקרע.
בישיבה ערכית אחת, היא נגעה בי באדום האדום ואמרה:
אה, צ׳רלי, למה כל זה קורה? הוא נשוי. מצאתי בחברה שלו רוח לשנות. כל לייק שלו באינסטגרם אני רואה, ולא משאירה את הטלפון. אני יותר מצחיקה מהאישה שלו. תסתכל על החזה שלי זה מתנה גורל.
היא בכתה, קרה לי משתה של חורף, ושנינו נותרנו לבד. היא חיבקה אותי, ואני נחרתי משנאה.
מחר, כשחזר לבקר, הוא נעלם מהחליפה שלו. כשהוא חזר לחדר, התחלתי בעבודה. כל דמעה שלה תגרום לו לשלם. רק קצה של רוזטות וידיים נשארו. מצאתי על הרצפה שני טלפונים שלו ושל שלה וכרסתי את שניהם.
הגבר יצא מהחדר שלו בחלוק, גילה שאין עוד דבר ללבוש ולא טלפון, והחל לבעוט בי ברצועה. היא צעקה כדי להגן עלי. הוא דחף אותה, לקח אותי לתא ברכב, והכניס אותי למרפאה. שם הכניסו לי זריקה, וכוחותי כיבו. כשקמתי, אישה זרה חיבקה אותי דרך סורגים וקראה בטלפון:
מה קורה, ייבאו כלב, ישחקו איתו, ולא צריך. ייביאו אלף שקלים, תרדמו אותו, יקרתי לך.
היא התקרבה, חיבקה ביד אחת וקלעה את האף במחט. הבנתי שמדובר באתגר. חשבתי על בעלתהבית: איך היא תשרוד בלי אותי? נבחתי שלוש פעמים, ואז השקט.
פתאום דלת נפתחה ובאתי עם עיניים רטובות.
עצרו! לא! מצאתי אותך! קראה.
האישה זעמה, אמרה שהיא לא תחזיר את האלף שקלים. בעלתהבית רצה אליי, ואני רץ אליה.
צ׳רלי, עברתי על כל המרפאות! סלחי לי, שומעי?
אומרים שכלבים לא בוכים. אבל אז בכיתי פעם אחת. אל תספרו למישהו. חזרנו הביתה ונרדמנו.
לאחר זמן, בעלתהבית איבדה עבודה, וזה נובע מהגבר. האוכל שלי הפך לדגנים, והפכתי לטבעוני פסיבי. היא לא ויתרה, אז התחילה איתי לרוץ בבוקר. אני רץ, היא צופה בעצים, מתרעננת ואז רצה שוב. עם הזמן היא כמעט הפסקה לשתות משקה אדום.
היא חזרה ללימודים, איספה פרחים. ניסיתי להציע לה פרחים של בשר “סליחה, רק בשר”. היא קיבלה את הרעיון והציגה לי זר של דשא חזק. חיבקה, נשקה, והרגשנו רומנטיקה.
בסוף, היא קיבלה עבודה בחנות פרחים, שמחה כפליים. החדר שלנו שוב הפך לדירה נוחה, ולא לערמת קוצים. חזרו הבשר לתפריט שלי.
שנתיים אחרי, הגיע סריגה שעתק קרר. הוא תיקן את המקרר ואז נותר. הוא נחמד, הוא מצחיק אותה. לאחרונה הגיע עוד סריגה קטן. בעלתהבית ביקשה שגם אני אשמור ואאהב אותו. נעשה כך, כי אני כלב.
