הייתי בחופשת לידה במשך ארבע שנים. הילדים אחד אחרי השני, כך שביצעתי את חובתי כאמא. בעלי עובד בשתי עבודות, יש לנו דירה משלנו בתל אביב, כך שאיכשהו מסתדרים.
מה הספקת בגיל 25? קודם כל, היית צריכה קריירה, כמו הבת שלי, אמרה לי חמותי בקולה החותך.
גיסתי לא מיהרה להתחתן, הייתה לה שאיפות אחרות. היופי והנעורים שלה עמדו מעל הכל, ולא התכוונה לבזבז את צעירותה על ילדים. אבל זו הבחירה שלה; אני עשיתי את שלי כבר לפני חמש שנים. אגב, לא שמצבה בקריירה היה מזהיר. הייתה פשוט מלאת קנאה כלפי כולם ופיזרה רכילויות.
בזמן שאני שקועה בבית, גיסתי טסה כל שבוע לאילת, נוסעת על החופים, חיים משוגעים. ופתאום, לפני חודש, פרצה אצלי בבית בלחץ. המנהלת שלה במשרד הייתה צריכה לצאת לחופשת לידה, וחיפשו עובדת שתחליף אותה. מי שתכתוב את הפרויקט הכי טוב תקבל את תפקיד הניהול. גיסתי, שכמעט לא יודעת לעבוד עם מחשב, לא הייתה מסוגלת להתמודד עם המשימה הזאת לבד.
גם חמותי התחילה להפעיל עליי לחץ. לא הבנתי איך אני אמורה לעבוד על פרויקט מסובך ולטפל בשלושה ילדים במקביל. חמותי הבטיחה שתטפל בהכול בבית אם רק אעזור לבת שלה. לבסוף הסכמתי.
אני לא יכולה להישאר עם הילדים, אני חייבת לנסוע לכפר אצל הדודים לעשות חמוצים. תסתדרי בלעדיי, התקשרה אליי חמותי מוקדם בבוקר למחרת.
הילדים התרוצצו אצלי בבית, גיסתי לא טרחה אפילו לבוא לבדוק מה שלומי. ניסיתי לעבוד על הפרויקט במהלך כל הלילה, אבל הייתי מותשת. רציתי לעזור לה, אבל אף פעם לא קיבלתי עזרה עם הילדים שלי.
למה זה לא מוכן עדיין? הרי הבטחת! גיסתי התפרצה בצעקות.
גם את וגם אמא שלך הבטחתן שתטפלו בילדים. לא הצלחתי לגנוב רגע לעצמי לעבוד אמיתי.
היא נכנסה להתקף זעם, הכריזה שתעשה הכול לבד. כמובן, לא עשתה כלום; העצלות שלה גברה על כל שאיפה, והיא לא קיבלה את התפקיד החדש.
את ממש אכזרית, חיבלת לבת שלי. סתם את מקנאה בה!
לא הייתי צריכה להסביר כלום לאף אחד. העיקר שבעלי הבין הכול בעצמו, ואסר עליי כל קשר עם אחותו. מעכשיו, שתסתדר לבד. חופשייה, עצמאית.
