החלטתי שאני מתחתן, הודעתי בארוחת הערב.
אבא חייך לעצמו, ואמא הפסיקה לאכול והביטה בי.
מה זאת אומרת? שאלה, קצת מבולבלת. עם מי?
היא חדשה, כל כך יפה, כל כך חכמה, כל כך מקסימה… נאנחתי ונשענתי עם הראש על היד.
בגללה איבדתי את התיאבון, לא הצלחתי להתרכז בשום דבר.
האם היא יודעת על זה? שאל אבא, מנסה להסתיר חיוך.
כן… סיפרתי לה היום, והיא אמרה שזה לא מפריע לה, רק שהיא רוצה שאהיה עם דירה.
יש לך דירה? אמא הופתעה.
בטח שיש לי דירה. כלומר, אנחנו גרים בדירה. לאבא יש רכב, והבטחתי שאשאיל אותו לחתונה…
אבא הניד בראשו, כאילו רוצה לומר שאין לו שום כוונה להשאיל לי את הרכב בקרוב.
ומה יש לה? היא כלה טובה? אמא כבר נכנסה לשיחה בהתלהבות.
כן, עניתי נרגש. היא נחמדה ומדברת יפה.
אמא לא הצליחה להפסיק לצחוק והצביעה על הצלחת שלי.
בסוף, אתה לא אוכל כלום.
עזבי אותו, הוא עסוק רק במחשבות על החתונה המתקרבת, התלוצץ אבא. אבל אני אוסר עליך להתחתן עד שתראה לי ציונים טובים במתמטיקה ובחיבור.
הסתכלתי על אבא שלי בהלם. כל היום חשבתי על הילדה החדשה, לא עשיתי אפילו שיעורי בית, והיום כתבתי חיבור גרוע, כי שוב היא הסיחה את דעתי. היא הכי יפה שראיתי אי פעם. אני אפילו לא היחיד שהתאהב בה, אז כל האנרגיה שלי הושקעה בלנסות לזכות בליבה, במקום בלימודים.
נו, אבא!
עכשיו כשסיימת לאכול, לך תעשה שיעורים. אין חתונה, אין דירה, אין רכב, כל עוד הציונים שלך לא מעל ארבע.
נפגעתי, אבל קמתי מהשולחן והלכתי לחדר שלי.
אה, תלמידי כיתה ה’, נאנחה אמא.
אל תגידי… הסכים אבא.
