אני נשואה כבר עשרים שנה, ואף פעם לא חשדях בשום שטות. בעלי היה נוסע הרבה לעבודה התרגלתי לזה ממזמן. היה עונה לי מאוחר, חוזר הביתה גמור מעייפות, מספר לי על פגישות שלא נגמרות. אף פעם לא חיטטתי לו בטלפון, ולא חפרתי בשאלות. סמכתי עליו.
ערב אחד אני מקפלת בגדים בחדר השינה. הוא מתיישב על המיטה, אפילו לא מוריד נעליים, ואומר לי:
אני רוצה שתקשיבי לי, בלי להפריע.
כבר אז הרגשתי שמשהו לא יושב טוב. ואז הוא אומר לי שהוא רואה מישהי אחרת.
שאלתי מי זו. הוא מגמגם שנייה ואחר־כך זורק לי את השם שלה היא עובדת ממש ליד המשרד שלו. צעירה ממנו בכמה שנים. שאלתי אותו אם הוא מאוהב בה. הוא אומר לי שהוא לא יודע, אבל איתה הוא כאילו פחות עייף. ואז שואלת אותו אם הוא מתכוון ללכת. הוא עונה:
כן. נמאס לי להעמיד פנים.
אותו ערב הוא ישן בסלון. יצא מוקדם בבוקר, לא חזר יומיים. כשחזר, כבר דיבר עם עורך דין. אומר לי שהוא רוצה גט הכי מהר, בלי דרמות. מתחיל להסביר לי מה הוא לוקח ומה הוא משאיר. אני רק מקשיבה בשקט. לא עבר שבוע כבר לא גרתי שם.
החודשים אחרי זה הרגישו כמו ימי חול אחרי חגים. פתאום אני לבד עם כל האדמיניסטרציה: טפסים, חשבונות, החלטות. יצאתי הרבה לא מתוך רצון, אלא כי פשוט לא הצלחתי להישאר בבית. קיבלתי הזמנות לכל מיני דברים, אמרתי כן רק כדי שתהיה עוד סיבה לצאת.
באחד הערבים, בדוכן קפה ברחוב דיזנגוף, פגשתי גבר בתור. התחלנו לדבר על שטויות: מזג האוויר, פקקים, ישראלים והאיחורים שלהם.
המשכנו לעשות עיניים. יום אחד, שולחן קטן בצ׳כלאבסקי, הוא מספר לי בן כמה הוא צעיר ממני בחמש עשרה שנה. לא עושה מזה בכלל עניין, אפילו לא בדיחה. שואל אותי גם, ואז פשוט ממשיך הלאה כאילו כלום. מזמין אותי שוב לצאת אני זורמת.
איתו הכל הרגיש אחר. בלי הצהרות גדולות, בלי נאומים מתקתקים. פשוט התעניין בי, הקשיב, נשאר לידי גם כשדיברתי על הגירושין, לא הבריח אותי ולא שינה נושא.
באחד הימים אמר לי בפנים שהוא מחבב אותי, שזה ברור לו שאני עוברת תקופה לא פשוטה. אמרתי לו שאני מפחדת לחזור על טעויות ושאני לא רוצה להרגיש תלויה יותר באף אחד. הוא אומר שהוא לא מחפש לשלוט בי או להציל אותי.
אקס שלי שמע עלינו דרך חברים. פתאום הוא מתקשר אחרי חודשים שלא דיברנו. שואל אם נכון שהתחלתי לצאת עם מישהו צעיר ממני. אמרתי לו שכן. שואל אם לא מתביישת. אמרתי לו שהבושה היא בבגידה שלו, לא בגיל של בן הזוג שלי. הוא ניתק בלי שלום.
התגרשתי כי הוא הלך לאחרת. אבל איכשהו, בלי לחפש בכלל, מצאתי את עצמי ליד מישהו שאוהב ומעריך אותי.
אולי זה לא בדיוק נס, אבל יש ימים שזה מרגיש כמו מתנה קטנה מהחיים ממש כמו לזכות בפיצוחים בשקית, בלי לחפש.
