נטע, אז שוב? צעקה רונית בטלפון, הקול מתמלא תחנון.
קולה של סבתא רונית היה תמיד עם הטון המבקש, בדיוק כשצריך היה כסף.
רוני, כבר פעמיים חודש זה עזרתי לך, השיבה נטע בעייפות. ועדיין לא החזרת לי את המאות שהלוואת אתן בפעם הקודמת.
אבל אני דואגת למריה! הסתערה רונית. מדי שבוע אני אוספת אותה מהגן, מביאה הביתה. זה לא שווה משהו?
היא נעה אל החלון, והגשם הקל משתחווה על האספלט, משקפת אותו כמו מראה אפורה.
בחודשיים האחרונים ישבת פעמיים עם בתה, אמרה נטע בקול רגוע. והכל. אני הוצאתי עלייך כל כך הרבה כסף, שכדאי היה פשוט לשכור בובה.
נטע, אל תיהיי קפחנית! קול רונית הפך לתלונה עמוקה יותר. תעזרי לי, מבטיחה להחזיר שבוע הבא. יש לי כאן סיטואציה משברית…
עיניה של נטע נאלצו, השיר הזה שמחזר את עצמו מדי שבוע, רונית תמיד מצאה את המילים הנכונות להפעלת נקודות כאב.
תעזרי לי, בבקשה, המשיכה רונית. היה לך לב, אנחנו משפחה!
היא פתחה אפליקציית בנק בטלפון, שלחה את הסכום שביקשה רונית. ממנה נעלמו מאה חמישים שקלים, כמו לפני אינספור פעמים.
הכסף נשלח, גרפה נטע בקצרה. אבל זה באמת הפעם האחרונה, רונית. הגיע הזמן שתתחילי לחיות בעצמך.
תודה לך, אמא! אני אוהבת אותך! רונית שמחה וקראה לבסוף את הקו.
נתה ארה לעצמה תה חם, האדים מרחיבים את קירות המטבח, היא ישבה בכיסא והחזיקה בכוס חרס חמה.
הקשר ביניהן נשרטף אחרי שהן עברו משכונת ירושלים אל תלאביב ללמוד ולשמור על קריירה. רונית הפכה לחולמת ריחנית, מחליפה עבודות כל חצי שנה. נטע חיפשה יציבות, רצון לבנות משפחה.
המשפחה הייתה, אבל קצרה. כשהבת הייתה בת שלוש, בעלה נזף לבן עמית צעיר, השאיר את נטע עם ילד וההלוואה למגורים של עשרים שנה. היום, אורלי בת חמש, הולכת לגן, וההקצבה הקטנה של הילד משקמת את קיומה במשרד פרסום.
לפעמים נטע פונה אל רונית לשבת עם אורלי, אבל בתקופה האחרונה רונית רק מחפשת כסף. כל שיחה מזדקפת לבקשה חדשה, לסיפור דמעות על קושי לחיות.
שבועיים עברו. רונית נעלמה במרחב העיר, שקטה, לא חזרה כלום, והכסף לא הוחזר.
נתה לא התקשרה ראשונה. הקטנות נחתו תחת הצלעות, כאב כבד חוזר כל פעם שמחשבת על רונית. ביום שלישי נתקעה בעבודה מצגת נמשכה, הלקוח ניגן על כל פרט.
נתה רצה במשרד, מביטה בשעון, אורלי צריכה להיאסף מהגן, והיא לא מצליחה לצאת.
הלו, רונית? קראה בנשימה כבדה אל הטלפון. תוכלי לאסוף את אורלי? אני תקועה במשרד.
רקע של מוזיקה רועשת, צחוק וקול של קהל, רונית נראתה במועדון או בבר.
לא יכולה, חתמה הרעישה. עסוקה. יש לי מלא דברים בעבודה.
רונית, הבטחת לעזור לאורלי! נטע העלתה קולה. נתתי לך כל כך הרבה כסף!
עסוקה, למה קשת? קולה של רונית נעשה קיצוני. יש לי תוכניות לערב!
קול הטלפון נפל. רונית השילה את השיחה.
נתה נחשבה במשרד ריק, לא ידעה מה לעשות. לחזור למנוחה היה בלתי אפשרי, היא רק שהוודיתה בחו״ל למועדון. היא חיפשה במגעים, אמא רחוקה בירושלים, חברות בעבודה או עם ילדים. מבטה נפל על שם קתיה, לשעבר של האח המשותף.
האצבע נחה על הקשר. הם לא דיברו יותר משנה מאז הגירושין. אבל אין ברירה.
קתיה, שלום, פתחה נטע כשהקול קיבל תשובה. מצטערת על ההפרעה, יש לי בעיה…
קטיה השיבה בלי היסוס: אקח! האם הגן זהה?
כן, נעטה ניתוחת ונשמה בחסד. תודה ענקית.
אין בעיה, אורלי היא נכדתי, כמו שאת רוצה.
כחמישים דקות לאחר מכן נטע קיבלה תמונה: אורלי מחייכת במכונית של קתיה, מראה אצבע גבוהה.
באלי הביתה, הכל בסדר, כתבה קתיה.
נתה סיימה את המצגת במהירות, רצה אל דירת קתיה. דירת שני חדרים מודרנית, עיצוב סקנדינבי עץ בהיר, קירות לבנים, צמחייה על החלון.
אמא! אורלי רצה אל המסדרון, חיבקה את רגלי נטע. הדודה קתיה עזרה לי לעשות קיפוד מקוצים!
תבואי פנימה, נשתה תה, חייכה קתיה, מסדרת כמה פחיות של פלסטלינה ונייר צבעוני.
בזמן שאורלי משחקת בבנייה, השתתי נשים יושבות בקפה.
איך קרה שאין מי שיכול לאסוף את הילדה? שאלה קתיה בעדינות.
נתה ספרה לה על רונית, על הכאב והאכזבה.
אני עובדת מהבית, לוח גמיש. אם תקרה שוב, תתקשרי, אל תתביישי. אורלי היא נכדתי ואני אוהבת אותה.
נתה הסתכלה על קתיה, לא האמינה. אחרי גירושין חשבה שכל המשפחה מהצד של הבעל תעזוב, אבל כאן, מקומו של תמיכה לא צפוי.
תודה גדולה, אמרה במאת לב. אני מעריכה זאת מאוד.
הן יצאו בחוץ, האור מנצנץ על הרחובות, אורלי סיפרה על הקיפוד והפלאים של דודה קתיה עם מטבעות.
מאז, הקשר ביניהן הפך לחם ולשמרים. קתיה מתקשרת, מציעה לקחת את אורלי לסופי שבוע.
אדאג לאורלי ביום שבת, נלך לתיאטרון בובות ואז נקרר גלידה. תנוחי, את עובדת כל השבוע.
כמה שבועות אחרי, צלצלה הטלפון. שם מופיע שם רונית.
נטע, תני לי כסף, דחוף, מצב חירום…
נתה ישבה על הספה, אורלי מציירת נסיכות בעפרונות צבעוניים.
חבל, זה נגמר, ענתה בנשימה רגועה. התרומה שלי הסתיימה. לא אתן יותר כסף. החוב אפשר שלא להחזיר, אבל אין כסף חדש.
מה?! קראה רונית. אני דואגת לילדה! אם אינך תתני כסף, אפסיק לשמור עליה!
את הפעלת אותי בפעם האחרונה שהייתי זקוקה לעזרה, המשיכה נטע בכבוד. ולא צרכתי אותך יותר. המשכתי לבד, כך שאין לי צורך בעזרתך.
נטע, את משוגעת! צעקה רונית בטלפון.
זה סוף, סגרה נטע את הקו וחסמה את המספר.
אורלי הרימה את הראש מהציור.
אמא, למה דודה רונית צעקה?
לפעמים מבוגרים מתווכחים, יקירה, הסבירה נטע בעדינות. זה לא בעייתי.
הטלפון צפצף הודעה מקתיה.
בואי ניפגש בקפיטרון ילדים החדש שבשכונה. בזמן שהאורלי תשחק, נדבר על יום הולדתה. היא הנכדה היחידה שלי, מבטיחה שלא אשכח מתנה.
נתה חייכה והכתיבה חזרה:
רעיון מצוין! באיזו שעה ניפגש?
היא מביטה באורלי, מציירת נסיכה נוספת, וחשבה כמה החיים משונים. הקשרים הקרובים ביותר נוצרים מהמקומות שבהם לא מצפים לתמיכה. אלה שאתה סומך עליהם יפלו ברגעים הקריטיים.
אבל העיקר היא לא תסבול עוד מהתנהגות צרכנית. יש לה בת, עבודה, ועכשיו תמיכה אמיתית מאדם שלא דורש תמורה. וזה מספיק כדי להרגיש שמחה.
