ביום החופשי שלי מהעבודה, הייתי עסוקה בבית עם מלא מטלות. פתאום, חברה שלי התקשרה והודיעה בפשטות שהיא והבן שלה עומדים להגיע אליי. ניסיתי להסביר לה שאני מנקה את הבית, אבל נדמה היה שלא שומעת אותי.
כעבור עשר דקות הם כבר היו אצלי. לא ממש שמחתי לראות את נדב, כי הוא ילד מאוד שובב.
ישבנו במטבח ושתינו קפה, בזמן שבן החברה שלי הציץ בטלוויזיה וצפה בסדרות ילדים. אחרי כמה דקות נשמעה פתאום מהומה אדירה. נכנסתי פנימה וראיתי את האקווריום שלי מנופץ. כל הדגים פוזרו על השטיח והמים שטפו כל פינה.
החברה שלי רצה מיד לנדב לראות שהוא שלם, ואני התחלתי לנקות את המים עם סחבה, רק שלא אציף את השכנים. כשהכל התייבש, היא הודיעה שהיא יוצאת.
“למה את לא עוזרת לי לקחת את השטיח לניקוי?” שאלתי אותה.
“לא, הבן שלי נורא מבוהל, אני צריכה להרגיע אותו.”
שאלתי את נדב למה שבר את האקווריום. הוא אמר שפשוט עף מטוס נייר, ורצה להחזיר אותו. הכי מוזר היה שזה בכלל לא היה נייר נדב הצביע על הארון ואמר שהוא מצא שם את הדף. הבנתי שהוא יצר את המטוס מתעודת הנישואין שלי.
“אז מה, תמיד אפשר לעשות העתק. לא נורא,” אמרה החברה בסבלנות.
בטח, למה שאני אדאג? אקנה אקווריום חדש, אוציא עותק מהתעודה, אשאיר כסף לשכן על התיקון. לא פחות, החברה גם האשימה אותי שבכלל לא הייתי צריכה להשאיר את התעודה במקום גלוי.
כשעזבו, ירדתי לבדוק עם השכן שהכל בסדר. עשיתי ניקיון יסודי וחזרתי למיטה לנוח. בערב החברה שלי שלחה הודעה בשקט שהיא חושבת שאני חייבת לה כסף כי הלכו לפסיכולוג, נדב היה מאוד מבוהל. לא הגבתי, פשוט חסמתי את המספר.
