יומן אישי / התאמת התרבות
עוד שלושה חודשים אני עומדת להינשא עם אריאל, החתן שלי.
אני באה ממשפחה שבה חגים ואירועים משפחתיים פשוטים טקס קצר, קצת אוכל, מוזיקה, ריקודים וזהו.
אבל אצל משפחתו של אריאל יש מנהג מיוחד: בחתונה, הכלה צריכה להרים כוסית ולהודות להורים של החתן, ולתת להם מתנה סמלית “על כך שקיבלו אותה למשפחה”.
רק הכלה.
לא החתן.
כשאמא שלו סיפרה לי על זה, חשבתי שהיא מתלוצצת.
היא הסבירה שזה כך כבר דורות הכלה “מברכת” את הורי החתן על כך ש”הם פתחו את הדלת למשפחה”.
לי זה נשמע כמו מבחן קבלה.
אמרתי לה שאני מעדיפה שנרים כוסית יחד שנינו נברך את שתי המשפחות.
היא חייכה קלות ואמרה שזה כבר “חידוש תל אביבי”.
בהתחלה אריאל לא התייחס כל כך.
אבל בארוחה משפחתית, אביו אמר שבמשפחה שלהם מכבדים את המסורת.
אמא שלו הוסיפה שהם לא רוצים כלה שבאה “להפוך הכל”.
המילה “רוצים” גרמה לי להרגיש כמו מועמדת למשרה.
כשחזרנו הביתה, שוחחתי עם אריאל.
אמרתי לו שאני לא מסרבת לברך, אבל לא רוצה שזה יהיה מצב שבו רק אני צריכה לקוד, והוא לא.
הוא אמר שזה רק מחווה.
שאלתי למה זו לא מחווה הדדית.
הוא לא ידע מה לומר.
אמר שרק לא רוצה בעיות עם הוריו.
הצעתי רעיון אחר שנרים כוסית משותפת ונברך את שתי המשפחות, ונביא מתנה לשני זוגות ההורים.
לי זה נשמע אפילו יותר יפה.
כשהצענו את זה, אמא שלו נהייתה רצינית.
אמרה שזה “מטשטש את המסורת”.
אבא שלו הוסיף שאם אתחיל ככה, “אחזור לשלוט על הכל”.
באותו הרגע הבנתי משהו
העניין לא באמת בכוסית.
זו סוגיה של גבולות.
כדי שלא תיווצר מריבה, הצעתי שנעשה את זה בנפרד, לפני החתונה.
אבל אמא שלו סירבה אמרה שחייב להיות בפני כל האורחים, כדי להראות את הכבוד.
ואז משהו בי התחיל לבעור.
אני יודעת לכבד אנשים.
אבל לא אבצע מחוות משפילות.
אריאל ביקש שאעשה את זה בשביל שלום, כי אצלם במושב זה נהוג.
אמרתי לו משהו שמעולם לא חשבתי שאומר לפני החתונה:
אם בשביל שלום תמיד אני צריכה להיכנע זה לא שלום.
זה שליטה.
כרגע אריאל נמצא בין המשפחה שלו לביני.
אמא שלי אומרת שלא כדאי להתחיל נישואים עם סכסוך מול החותנים.
החברה הכי טובה שלי טוענת שאם אכנע עכשיו, אכנע גם בעתיד, לדברים רציניים יותר.
והחותנים שלי כבר מספרים שאני “עימותית” ו”חסרת כבוד”.
מבחינתי זה ברור:
אני יכולה להודות, בטח.
אבל איני יכולה לקבל כללים שמחייבים רק אותי, רק כי אני הכלה.
ובכנות
אני לא יודעת אם אני טועה בכך שאני מסרבת למסורת הזו, כפי שהם רוצים.
