עם ארוסי ניקולאי אנחנו מתחתנים בעוד שלושה חודשים.

עם אירוסיי לאורי, עתידים היינו להתחתן בעוד שלושה חודשים.
אני באה ממשפחה שבה החתונות פשוטות חופה, סעודה, מוזיקה, ריקודים וזהו.
אבל במשפחה של אורי יש מסורת מיוחדת: בחתונה הכלה צריכה להריע עם ברכה ולהודות להורי החתן, וגם להעניק להם מתנה סמלית “על שקיבלו אותה למשפחה”.
רק הכלה.
לא החתן.
כשהאמא שלו סיפרה לי על כך, חשבתי בהתחלה שהיא מתלוצצת.
היא הסבירה שזו מסורת מדורי דורות: הכלה “מודה” להורי החתן ש”פתחו בפניה את הדלת למשפחה”.
בשבילי זה הרגיש כמו מבחן קבלה.
השמעתי לה שאני מעדיפה שנרים יחד ברכה ונודה לשני הצדדים.
היא חייכה חיוך קטן ואמרה שזה כבר המצאה מודרנית.
אורי בהתחלה לא ייחס לכך חשיבות.
אבל בארוחה משפחתית, אביו אמר שכאן במשפחה הכל מתבצע מתוך כבוד למסורת.
ואמא שלו הוסיפה שהם לא רוצים כלה שמגיעה כדי לשנות להם את המנהגים.
המילה “רוצים” גרמה לי להרגיש כאילו אני מועמדת למשרה.
כשחזרנו הביתה, שוחחתי עם אורי.
אמרתי לו שאני לא מתנגדת להודות, אבל לא רוצה שכל האחריות לכניעה תהיה רק עליי.
הוא אמר שזה רק מחווה.
שאלתי למה המחווה אינה הדדית.
הוא לא ידע להשיב, רק אמר שפשוט לא רוצה צרות עם ההורים.
אז הצעתי שנריע יחד ברכה, נודה לשני הצדדים, ונעניק מתנה לשני זוגות ההורים.
בעיניי זה אפילו יפה יותר.
כשהצגנו את הרעיון, אמא שלו נהייתה רצינית.
אמרה שזה “ממסמס” את המסורת.
אביו הוסיף שאם אתחיל כך, בהמשך ארצה לשלוט בכל דבר.
אז הבנתי משהו.
העניין לא היה הברכה.
העניין היה על טריטוריה ומשקל.
כדי שלא תתפתח סערה, הצעתי שאעשה את הברכה בנפרד לפני החתונה.
אמא שלו סירבה.
אמרה שזה חייב להיות מול כל האורחים, כדי שיראו את הכבוד.
ואז בי עלה גל.
אני מכבדת אנשים.
אבל אני לא עושה מחוות שנותנות הרגשה של השפלה.
אורי ביקש ממני לבצע זאת בשביל השלווה, כי כך נהגו במושב של אביו.
אמרתי לו דבר שבחיים לא חשבתי שאומר לפני חתונה:
אם בשביל שלום תמיד אני צריכה לוותר זה לא שלום.
זה שליטה.
היום אורי בין המשפחה שלו לביני.
אמא שלי אומרת שלא כדאי להתחיל נישואים עם סכסוך מול חמות וחם.
ידידתי הקרובה טוענת שאם אוותר עכשיו, בעתיד אוותר על דברים גרועים יותר.
והורי אורי כבר אומרים שאני “בעייתית” ו”חסרת כבוד”.
לי הדברים ברורים.
אני מוכנה להודות, כמובן.
אבל לא מוכנה לקבל כללים שחלים רק עליי רק כי אני הכלה.
ובדרך כלל
אני באמת לא יודעת אם אני טועה בזה שאני מסרבת למסורת כפי שהם דורשים.