עכשיו יהיה לך ילד משלך, והגיע הזמן שהיא תחזור הביתה אל הפנימייה
מתי כבר הבן שלי יזכה ליורש? רחל הסתכלה אלי במבט נרגז, כשאני יושבת בשולחן בסלון שלה.
את יודעת לא פחות ממני שאנחנו כבר שלוש שנים מנסים להביא ילד, נשפתי בכבדות. כל פגישה בינינו חוזרת לאותו הנושא שוב ושוב. מה אני כבר יכולה לעשות? כל הרופאים קבעו של neither לי ולאלעד אין שום בעיה רפואית.
בדיוק, גיחכה בזלזול. אתם כבר נשואים כל כך הרבה זמן, ועדיין אין ילד. בטח היו לך חיים סוערים בעבר.
רחל, על איזה רמזים את מדברת? לא יכולתי להתאפק וסגרתי את הלפטופ שלי. לא אצליח לעבוד היום, זה בטוח. מתי אי פעם נתתי לך סיבה לדבר ככה? בבקשה, תפסיקי לדבר אלי בטון הזה!
ואם לא? עשתה את עצמה מופתעת. תלכי להתלונן לאלעד? את לא מפחדת שהוא יהיה בצד שלי? אני בכל זאת, אמא שלו.
עניתי לה בדלת שנסגרה בקול רם. ברור שלא אספר כלום לאלעד. לא בגלל שהוא ייקח את הצד של אמא שלו, פשוט לא רציתי להכביד עליו.
******************************************
היחסים שלי עם רחל היו מתוחים עוד מהפגישה הראשונה. כלום בי לא מצא חן בעיניה. המראה שלי פשוט, אני מתלבשת לא נכון, לא מבשלת כמו שצריך אפשר להמשיך בלי סוף. רחל בכלל לא רצתה שאלעד ואני נהיה יחד, ניסתה ללחוץ עליו. למזלִי, לפחות בעניינים האלה הוא עמד על שלו.
התחתנו. חשבתי שרחל קצת נרגעה. בטח, עזר גם זה שעברנו לדירה רחוקה מההורים.
אבל לקח לה חצי שנה למצוא סיבה חדשה להתלונן. הפעם זו הייתה העובדה שאנחנו בלי ילדים.
בהתחלה עוד ניסיתי לצחוק ולהגיד שאנחנו עוד צעירים, רוצים להנות קצת לבד. וגם הקריירה שלי בדיוק מתפתחת. אבל רחל פסקה שצריך כמה שיותר מהר להביא ילדים ועדיף יותר מאחד.
נכנעתי ללחץ שלה. ואז התחילו הבעיות. שלוש שנים לא וויתרתי בדיקות, תרופות, טיפולים כלום לא עזר.
רופא אחד אמר שאולי הלחץ הנפשי משפיע. רחל כמובן רק צחקה עליו והציעה לי להחליף רופא.
****************************************
אחרי ריב קשה עם רחל, גלשתי בפייסבוק כדי להתנתק קצת מכל המחשבות. התמונות של ילדים קרעו לי את הלב. באמת שרציתי ילד לעצמי, לא בגלל מישהי אחרת.
פתאום עצרתי בפוסט של מתנדבת בעמותת “עלם”, שסיפרה על ילדים בפנימייה שאין להם אבא ואמא
לקח לי רגע לחשוב האם אצליח לאהוב ילד שאינו שלי? דמיינתי תינוק מחייך שולח אלי ידיים קטנות החלטתי לבדוק ברצינות. התקרבתי למקלדת, התחלתי לקרוא על תהליך האימוץ.
כן, אוסף מסמכים ענקי, בדיקות רפואיות, הרבה בירוקרטיה. אבל הרצון להיות אמא היה חזק יותר מהפחד.
מה שנשאר זה לדבר עם אלעַד. חששתי מהתגובה שלו, אבל הוא הפתיע אותי בנכונות שלו רק רצה שנבחר תינוק ממש קטן מהפנימייה של תינוקות. החלטנו יחד.
אחרי זמן לא ארוך, המשפחה שלנו התרחבה. מההרגע הראשון התאהבנו בקטנטנה שלנו תמר, בת חמישה חודשים. היחידה שמתנגת בצורה נחרצת הייתה כמובן רחל, אבל כבר אף אחד לא התייחס לדעתה. אלעַד אפילו איים שאם תמשיך, נעבור לבאר שבע. נאלצה להעמיד פנים שהיא אוהבת את הנכדה החדשה שלה.
עברו שבע שנים. תמר כבר סיימה כיתה א’, יש לה המון חברות, והיא הילדה הכי עדינה ונעימה שאפשר. אני לא מפסיקה להתגאות בה.
בקיץ כולם נסענו לים באשקלון. שמש חמימה, גלים מלטפים, חול לבן ולא נגמר מה צריך יותר מזה? במיוחד כשרחל היתה רחוק ולא יכלה להרוס לי את היום.
לקראת סוף החופש הרגשתי לא טוב. לא סיפרתי לאף אחד, לא רציתי להדאיג. אבל כשחזרנו, ישר הלכתי לרופא.
אלעד עלה על זה שאני לא מרגישה טוב, והתעקש שנחזור הביתה, מבטיח שניסע שוב בחופשת חנוכה. הסכמתי בלית ברירה.
תוצאות הבדיקות הפתיעו אותנו לחלוטין ובשמחה: אני בהריון. תמר קפצה מרוב אושר סוף סוף היא תהיה אחות גדולה!
רחל גילתה רק חודשיים לאחר מכן, כשכבר לא היה אפשר להסתיר את הבטן. תפסה רגע כשהייתי לבד ובאה אלי.
לא אשאל למה לא סיפרתם, התחילה כבר בדלת. לי יש שאלה אחרת.
איזה? הלב שלי פעם בחוזקה, נדלקה לי נורה אדומה.
מתי תחזירו את תמר לפנימייה? עכשיו יהיה לכם ילד משלכם, הגיע הזמן שהפְּרִיָּה תחזור לאן שבאה.
הרגשתי איך כל הגוף שלי רועד. לא האמנתי ששמעתי נכון. איך אפשר להגיד ככה על ילדה? על תמר, שכבר מזמן חלק מהמשפחה שלנו?
את מדברת ברצינות?
כמובן, רחל נעלה עיניים חודרות אלי. אז מתי?
תעופי מפה, לחשתי, מתאמצת לא להשתולל עליה. ואל תחזרי לכאן יותר.
בעטתי אותה מהדירה. נשארתי עומדת מול הדלת, מנסה להירגע. להתקשר לאלעַד? היום יש לו ישיבה חשובה, לא רציתי להפריע אבל ידעתי שלא יהיה מנוס מלדבר על זה.
******************************************
רחל נסעה היישר לעבודה של אלעד. התעלמה מהמזכירה, נכנסה בלי לדפוק.
אשתך זרקה אותי מהבית! ממש השפילה אותי!
גם לך שלום, אמר אלעַד באנחה גדולה. מה בדיוק אמרת לה שגרם לזה?
רק שאלתי מתי תחזירו את תמר לפנימייה. רחל התיישבה מולי, נעלבת. סוף סוף יהיה לכם ילד אמיתי! הוא צריך כסף ותשומת לב.
איך בכלל עלה לך רעיון אכזרי כזה? אלעַד התעצבן ושבר את העט ביד. תמר היא הבת שלי, בין אם את אוהבת ובין אם לא.
מאיפה? היא רק מאומצת, והיא כבר גדולה מספיק תבין אם תספרו לה.
אל תעשי את זה! הוא זרק את מה שנשאר מהעט ונקש על השולחן בכעס. את שמעת אותי?
ומה תעשה? גיחכה רחל בדרכה החוצה. לילדה הזו אין מקום כאן, ואני אדאג לזה.
אלעד ישב ארוכות מול דלת שנטרקה אחריה. המזכירה הציצה, מתנצלת שהכניסה את האורחת, והוא בכלל לא הגיב. ידע מה עליו לעשות.
הרים את הטלפון
****************************************
הלכתי לאט בפארק, מחייכת כשאני רואה את תמר משחקת עם אחיה התינוק. בתפקיד אחות גדולה היא השקיעה בכל הלב.
על הספסל ממול ישבו שתי נשים ודיברו על הכלות שלהן. המחשבות שלי שוב חזרו לרחל.
מאז אותו ביקור לא נפגשנו. תוך שבוע אלעַד העביר אותנו לגליל, הרחק מהעיר שלה ידע שזה הדרך היחידה לשמור על תמר. מטורפת כמוה עוד היתה יכולה לספר לכולם שהיא לא בת ביולוגית.
היום אנחנו מחזיקים חיים שלוים. יש לנו בת נהדרת, בן קטן, ועוד מעט גם מצטרף שלישי.
לעתים אלעַד עדיין מדבר עם אבא שלו. דרכו שומע שרחל לא נרגעה עכשיו היא נטפלת לאחותו הטרייה של אלעַד. הוא באמת מרחם עליה, אבל נראה שלאחותו לא מפריע.
שיהיה להם החיים שלהם, לנו שלנו. מביטה בילדים שלי, בבעלי, ומרגישה פשוט אושר אמיתי. מאחלת כך לכולם.
