כמה טוב שיש לי אותך, אמר אלון, מחבק את אשתו רונית.
ואני שמחה שאתה לצידי! השיבה רונית.
עם מי אחרת הייתי רוצה להיות? צחק אלון. רק איתך, כי את גורלי. את האישה הטובה בעולם.
רונית לא הגיבה, רק נשקה אותו במושב ועברה למטבח לקחת עוגה מהתנור.
היום זוג כהן חגה את ימי הזוג Silver שלו. החלטו לציין בעיגול משפחתי קטן, רק הם והילדים. לילדים היה שניים: בן בשם יוסף, תלמיד כיתה י’, ובת בשם אורית.
אורית סיימה זה עתה את האוניברסיטה, מצאה עבודה והחליטה לעזוב את ההורים ולשכור דירה קרובה למקום העבודה שלה. למרות שרונית טוענת שאין מקום בחינם בבית, אורית רצתה לחיות לבדה.
למה תשלמי על שכירות? שאלה רונית. יש לך חדר כאן, אנחנו חיים יחד, למה את רוצה להתרחק? כשאת תתחתני, תחזרי אלינו.
אמא, אני אוהבת אותך ואת אבא מאוד, ואני יודעת שלא תדחו אותי, אבל אני רוצה לנסות לחיות לבד. חוץ מזה, אמא, אל תתאגרמי, רק שאת מבשלת כל כך טוב והעוגות שלך כל כך טעימות, אני מפחדת שאפוך למלך פיל. את רזה באכילה, ואני, למרבה הצער, לא קיבלתי את גופך! אני צריכה לשמור על המשקל, וזה בלתי אפשרי כשאת עומדת לי על פחמימות.
רונית חייכה למאולת בתה. אורית מבחינה חיצונית לא נראתה כמו רונית. רונית הייתה נמוכה ודקה, כמעט קיצית, ולעיתים נחשבו לה כמתבגרת. מראה חיצוני היה פשוט מאוד, והיא כמעט ולא השתמשה באיפור, קיבלה שיער בקצף ויבשה אותו בזוית, ולבשה בגדים צנועים. אורית, לעומת זאת, הייתה יפהפייה, במראה של אימו.
אלון היה גבר מרשים גבוה, מבנה חזק. עם השנים הוא קיבל כמה קילוגרמים מיותרים, דבר שהובן מאליו אחרי העוגות של רונית. בצעירותו היה מושלם, ובגיל ארבעים ושמונה נשאר גבר מרתק.
רונית ידעה שהיא לא נוצצת לידו, והרגישה רגילה להישמע מאחורי הגב, כי ידעה שהיא הטובה ביותר בעיניו, האהובה והנחשקת ביותר.
***
כאשר רונית הכריזה באלון, היא הייתה בת עשרים, והוא עשרים ושניים.
באותו ספטמבר, הסטודנטית רוני הלכה לחגוג יום הולדת לחברתה וילי. היא הכינה מתנה מראש והחליטה בנסיעה לקנות גם זר קטן של פרחים.
בחנות הפרחים בתל אביב היה רק בחור אחד. הוא בחר זר. המוכרת, בחורה מקסימה, הציעה לו אפשרויות שונות והתבוננה בו בהתעניינות. רונית גם היא הסתכלה עליו והבינה שהמוכרת מתעניינת. הוא היה מתוק מאוד.
«עם המראה הזה הוא רק בסרטים, חשבה רוני. אולי הוא אפילו שחקן?».
הבחור שם לב לרונית ופנה אליה:
איזו זר אתה מעדיף? זה עם ורדים אדומים, או זה עם פיוונים?
רוני התביישה; לא ציפתה שהבחור היפה יפנה אליה, אך ענתה:
הייתי בוחרת בפיוונים, למרות שרוב הנשים אוהבות ורדים.
מה אהובה על החברה שלך? שאלה המוכרת.
על החברה שלי? חזר הבחור. לא, אני קונה פרחים לא לחברה שלי, אני בכלל לא יודע מי היא.
איך זה? התפלאה המוכרת, מביטה ברוני.
חבר שלי הולך לחגוג יום הולדת של בן דודו, וביקש ממני לבוא איתו, הסביר הבחור, רואה את הפתעה על פני המוכרת והרוני. לא יכולתי להגיע ריק ידיים, אז קניתי זר. ועכשיו כל כך הרבה אפשרויות ששביתי.
אם תיקח וורדים, אתה בטוח שלא תטעה, כולם אוהבות וורדים, אמרה רוני.
גם את אוהבת? שאל הבחור.
רוני חשה אדמומה, הביטה למטה וענתה:
אני הכי אוהבת פרחים משדה, אבל וורדים גם טובים. כולם כנראה אוהבים אותם.
מעניין, אמר הבחור, גם לי יש חיבה לפרחי השדה. אמא שלי כל פעם שהיא נוסעת לחוף, מביאה לי זר, ויש לנו שדה קרוב שמלא בפרחים שונים. יש יופי רגוע בפרחים המשקעים, שלא נראים ברורים במבט ראשון, אבל אם תסתכלי היטב תגידי כמה הם מדהימים.
הבחור קנה זר וורדים ויצא מחנות בחיוך כלפי רוני.
איזה בחור יפה, נכון? אמרה המוכרת. חיוך אחד שלו שווה כמה משדר.
גם לי יצא כך, השיבה רוני.
היא קנתה זר קטן של חיטים וביקרה את וילי.
הפתעה גדולה לחכה לרוני כשגיע לחגיגה של וילי וראתה את הבחור המחייך מהחנות. שמו היה סתם, והוא הגיע עם חברו תומר, בן דוד של החוגגת.
סתם גם הוא נדהם לראות את רוני, אותה הוא קיבל עצה עליה בחנות. הוא היזהר בתשומת לב ועצם במבטים, והיא חייכה בחוסר נוחות והסיטה מבט. בערב, הוא ישב לידה ופתחו שיחה.
היא לא זוכרת על מה דיברו, רק זוכת שהיא שמעה, הוא שאל, היא ענתה, הוא סיפר, היא הקשיבה
היא לא הבינה למה הוא יושב לצידה, למה הוא מחייך אליה ונותן לה תשומת לב. היא חשה מבט מקביל של וילי והבינה שהחברה קצת כועסת.
כאשר נגנה מוזיקה והאורחים התחילו לרקוד, וילי הזמינה את סתם לריקוד. הוא ניסה להסתכל על רוני לפני שהלך לרקוד עם הולדתה.
לאחר מכן חזר אל רוני, והיא נענתה שהולכת הביתה, והוא הציע לה ללוות אותה.
למחרת, כשהגיעה רוני למכללה וראתה שוילי לא ברכה אותה, רק התעלמה ממנה, ולא אמרה “היי”.
אחרי השיעורים, רוני ניגשה שוב לחברה ושאלתה מה קרה.
לא הבנת? קראה וילי בעיניים מלאות זעם.
מה עליי להבין?
שעומר הביא את סתם בשבילי! הוא רצה להכיר אותנו. ראיתי סתם בתמונות של עומר, והוא נגע לי בעיניים. אתה הריסת את הערב! כל הלילה פירטת איתו… ואומרת שאת מתיימרת צנועה!
לא פירטתי עם אף אחד, קראה רוני בדמעות. אני בכלל לא יודעת איך לפירט עם בחור, אפילו במחשבותי. הוא הלך איתי לבד, לא ביקש ממני שום דבר.
אז היא לא פירטה אבל הוא ראה בך משהו! קראה וילי והתרחקה, משאירה את רוני מבולבלת.
רוני הרגישה רע. האם היא באמת חצה קו עם חברה וגרמה לה לאבד בחור? האם היא נחשבת כמתגררת?
היא, רוני, שלפעמים נראית בלתי נראית, הצליחה לשים לב לבן-אדם יפה כסתם? וילי הייתה מושלמת עבורו יפה, עליזה, זוהרת, עם המון מעריצים. רוני הייתה שקטה, צנועה.
סתם, בחור יפה מהסוג הזה, לא היה מיועד לה. הוא רק ניסה לשוחח כמה שצריך עם מישהי שפגש בחנות הפרחים.
רוני חזרה הביתה אחרי הלימודים, נעמדה מול המראה, והסתכלה:
האם אני בכלל חשובה למישהו?
בדיוק אז צלצלה הטלפון. זה היה סתם. אתמול הוא ביקש את מספרה, והיא חשבה שלא יחזור להתקשר. הם קבעו להיפגש בערב על חוף ים של חיפה. כשרוני הגיעה בזמן, סתם כבר חיכה לה עם זר פרחי שדה, וחייך כך שרוני הבינה שהיא מתאהבת.
כך התחיל הרומן של רוני ואלון. רבים חזו שהם יפרדו מהר, אף אחד לא האמין שבחור יפה יאהב בחורה צנועה כמו רוני. רבים קינאו וקראו ליחסים שלהם לבלתי אפשריים.
הם חשבו שבחור יפה רגיל לקבל תשומת לב נשית, ולכן יתן לבחורה אחרת. אבל סתם לא הביט באף אחת חוץ מרוני. מהר היא האמינה ברגשותיו והפסיקה להקשיב למקנאים.
שנה לאחר שפגשו, אלון ורוני נישאו. לא עבר יום בלי שואלים אותה כמה היא מדהימה. אחרי עשר שנים בנישואין, רוני שאלה אותו:
למה בחרת בי? אני לא מיוחדת, אני רגילה.
אלון חייך, נדהם מהשאלה, וענה:
איך אפשר להסביר למה מתאהבים במישהו? אבל אם את רוצה תשובה, אהבתי את העיניים שלך, הן מלאות טוב לב וכנות אהבתי את קולך, ריחך, נשמתך. את האישה הכי יפה בעיניי זה לא סתם שאתה אוהבת פרחי שדה, את בעצמך כמו שלהם. היופי שלך איננו רועש, הוא שקט, רק מי שמסתכל היטב רואה אותו. אני לא מוחלף את פרח השדה במרקחת ורד.
***
הארוחת ערב של חגיגת 25 שנות נישואין של אלון ורוני נערכה באווירה ביתית ונעימה. הילדים נשאו מילים חמות שהיו המתנה היפה ביותר. במרכז השולחן היה זר עדין של פרחי שדה. אלון תמיד מביא לרונית זר כזה ביום הולדתה (ב יולי) וביום השנה.
סתם, אמרה רוני כששכבו לישון. חשבתי שאנחנו אולי משפחה לא רגילה.
למה? תמה אלון.
אנחנו 25 שנה לא ויכחנו אף פעם. האם זה קורה?
רוצה ויכוח? חייך אלון. בוא נוויח ויכוח!
הוא התחיל לגרגר את רונית.
לא, לא רוצה, צחקה רוני, שמפחדת מצחוק.
טוב, אני לא רוצה לריב, אמר סתם ונישק אותה.
אם אהבתם את הסיפור, שתפו בתגובות ולחצו אהבה.
חברים, אם תרצו עוד סיפורים, כתבו לנו ואל תשכחו לשמור על הלב פתוח זה מה שמאחסן אהבה אמיתית.
והמסקנה: האמיתיות של החיים אינן נמדדות במראה החיצוני, אלא בלב פתוח וביכולת לשמור על אהבה גם כשנראה שאין קונפליקט. אהבה שמבוססת על כבוד, הקשבה וקבלה של המי שאנחנו היא שמביאה שלווה ושמחה לאורך זמן.
