אני עדיין חייב לו כסף על זה!!!
תשמע, אני נחשב סוג של משפץ מקצועי. אני עושה את זה כבר שנים, הפכתי את זה לעסק שמכניס יפה. לפעמים בני משפחה פונים אליי לעזרה עם תיקונים קטנים או שיפוצים. ואז, יום אחד, אני מקבל טלפון. עונה, על הקו בן דוד שלי. הוא מתקשר אליי, אומר: “עמית, אני ממש צריך עזרה, אתה יכול?”.
תוך כמה ימים אני מתייצב אצלו, היה לי זמן אז. לא יכולתי להגיד לא, אני תמיד עוזר למשפחה מתי שאני יכול. מתברר שכל החומרים כבר נקנו, הכל היה מוכן, ואני ישר קפצתי פנימה לעבודה. אני באמת אוהב את זה, כל פעם מחדש זה עושה לי טוב.
אני לא אוהב לקחת כסף מהמשפחה. גם כשהציע לי, סירבתי. אחרי השיפוץ, הדירה שלו פשוט נראתה אחרת לגמרי. אין מה לדבר! זה לקח בערך שבועיים. בסוף נשאר קצת עבודה קטנה לעשות ועוד ערימה של שאריות בלובי שצריך היה לזרוק. ואז קפצה לו הברקה.
“היי, אולי תיקח את כל השאריות? תשמור קצת עכשיו, אולי תשתמש בעתיד באיזה פרויקט או בשביל לקוחות. תחסוך כסף.” אמרתי לעצמי, למה לא? פתחתי את הדלת של המחסן, הכנסתי לשם אחלה של דברים קרמיקה, למינציה, אריחים, צבע. אני אוהב להתעסק עם כאלה דברים.
דיברתי איתו על זה, טוב שהקלטתי את השיחה. מה שהוא אמר לי, כשישבנו אחד מול השני, הפתיע אפילו אותי. אני משתף אותך בקטע מהשיחה:
אמרתי לו תודה, כן? הגענו להסכמה. בקיצור, עד הערב כבר סיימנו את השיפוץ, פינינו את הפסולת חלק לפח, חלק אליי למחסן. נשארתי איתו עוד קצת, חגגנו שיפוץ סוף סוף נגמר, חזרתי הביתה.
למחרת חוזר לשגרה, ואז בשתיים בצהריים טלפון מבן דוד. “עמית, נראה לי שאתה חייב לי על חומרי בנייה. לא נעים לי לבקש, אבל הקרשים והלמינציה שווים משהו, גם את האריחים היית יכול למכור. אפשר להעביר בביט?”.
הייתי בשוק, לא פחות. הוא אמר לי שידבר איתי בערב לגבי העבודה, אבל אפילו לא חזר אליי. נשארתי המום בסך הכל.
עכשיו אני לא ממש יודע איך לדבר איתו. מה להגיד לו? עזרתי לו בחינם, והחומרים האלה באמת היו בדרך לפח אף אחד לא היה קונה את השאריות האלה. הוא בעצמו אמר שזורק ואז החליט לתת לי. מה, להתחיל לדרוש כסף על השיפוץ?
