גרתי עם בעלי יותר מחמש עשרה שנה, התחלנו את הדרך יחד. אחרי החתונה, התגוררנו אצל חמותי והרנו לעבוד שנינו במפעל. קיבלנו חדר במעון העובדים, ועברנו סוף סוף מבית חמותי. הכל הלך סבבה, והתעורר בי ההבנה שבעלי חייב תואר אחרת, קריירה זה רק חלום באספמיה. שכנתי אותו להירשם לאוניברסיטה, ולמעשה מי שלמד זה אני. כתבתי לו את כל העבודות, הדוחות והמבחנים רק חסר שיזמין לי קפה על הדרך. וכשהוא סיים את הלימודים והביא את התעודה לעבודה, ישר קיבל קידום. הייתי מאושרת עבורו, בזמן שקריירה שלי נשארה תקועה. למרות שגם לי יש תואר, מצאתי את עצמי שוב ושוב בחופשת לידה. כשהבן גדל, נשארתי שוב בהריון הפעם עם הבת. לאחר מכן, חזרתי לעבודה כמובן, אבל הילדים הוציאו לי את הנשמה עם כל מחלות החורף. חופשות מחלה נהיו סוג של תחביב.
אבל לא התבאסתי. לפחות בחיים האישיים זכיתי בלוטו. בעלי עבד קשה ונשאר עד שעות מאוחרות בעבודה. תוך כמה חודשים, הצלחנו לקנות דירה גדולה בתל אביב. הילדים חגגו סוף סוף יש להם חדרים משלהם. ואני? התחלתי לראות את בעלי פחות ופחות. יום אחד פגשתי חברה ותיקה מהמפעל, שסיפרה לי שבעלה מנהל רומן עם העובדת שלו. הם לא מתביישים בכלל. לפעמים זה קורה באמצע היום, הוא נועל את המשרד ומביא לה מתנות לעיני כולם, אפילו חיבוק פומבי! את חייבת לעזוב אותו, בלי רחמים. ואז החלטתי אני נוסעת לעבודה של בעלי לדבר עם המאהבת. לבקש שתעזוב אותו הרי יש לו משפחה וילדים בבית. היא השפילה אותי מול כל העולם, צחקה לי בפרצוף. בעלה בוגד בה עם דוגמנית על, והיא ממררת בבכי. עדיף שתשקיעי בעצמך.
באמת, לא עבר רגע ומנהל המרפאה יואל יצא מהמשרד, ראה אותי, והתפוצץ מכעס. “מה את עושה כאן? גילית הכל, נכון? יופי, כי נמאס לי לחיות כפול. אני מגיש בקשת גירושין מחר.” יואל שכר את טובי עורכי הדין, לקח ממני הכל הדירה, החסכונות, אפילו החתול. ואז פשוט העיף אותי ואת הילדים לרחוב, לא עניין אותו איך נסתדר או מה נאכל. האקס שלי התאהב כמו נער בן שש עשרה בלהבה החדשה שלו.
ההורים שלי עזרו לי, ובסופו של דבר הצלחתי לקנות דירה קטנה באריאל. מצאתי עבודה, הכל התחיל להסתדר. שנה אחר כך האקס התקשר ודרש שאעזור לו. לא התנצל אפילו על הבגידה. בחור שחצן שלמד שיעור חשוב. התברר שפיטרו אותו מהעבודה, והאישה החדשה עזבה אותו אל כוכב הכדורגל הבא. ואז גם עבר תאונת דרכים והוא עכשיו בבית חולים. אני? סירבתי לעזור לו. הוא השאיר אותי ואת הילדים בלי שקל, בלי חדר, בלי אוכל אז עכשיו תורי.
