אנחנו עוברים לדירה שלכם
אצל תמר דירה מעולה במרכז תל אביב. שיפוץ טרי, תענוג לגור שם!
דירה מצוינת לרווקה, רועי חייך בסלחנות אל עינת, כאילו היא ילדה קטנה. אבל אנחנו מתכננים שניים, אולי שלושה ילדים. אחד אחרי השני, בלי הפסקה.
במרכז העיר רועש, קשה לנשום ואין חניה. הכי חשוב רק שני חדרים שם. ואצלכם שלושה. השכונה שקטה, גן ילדים ממש במרפסת.
אכן שכונה מעולה, הסכים יונתן, ועדיין לא הבין לאן משתמע החתן לעתיד. לכן נשארנו כאן כל כך הרבה שנים.
בדיוק! רועי נקש באצבעות. אמרתי לתמר, למה לצופף את עצמנו, כשהפתרון ברור?
לכם, שלושתכם עם הבת, הדירה הזו גדולה מדי. מה תעשו עם כל המקום? בפועל, חדר אחד רק מחסן. לנו זה בדיוק מתאים.
עינת ניסתה להכניס את שואב האבק למקום הצפוף בארון הכניסה.
השואב התנגד, נתקע בצינור במעילים, ממש מסרב להידחס למקום שיועד לו.
יונתן, בוא תעזור! קראה לכיוון הסלון. או שהארון הצטמצם, או שאני שכחתי איך לארגן.
יונתן הציץ מהאמבטיה, בדיוק סיים לסדר את הברז הדולף.
רגוע, קצת איטי בטבעו, הוא ההפך הגמור מאשתו.
בלי לחץ, עינתוש. תני לי.
במהלך אחד, הכניס את השואב הכבד לפינה המדויקת.
עינת נשענה על המשקוף ונשפה.
תגיד, למה תמיד חסר לנו מקום? דירה של שלושה חדרים, ועם כל זה, בזמן ניקיון, רק להוציא הכול לרחוב חסר.
כי את אגרנית, חייך יונתן. מה שלושה סטים של כלים? פעמיים בשנה אנחנו משתמשים.
שזה יישאר, זה זיכרון. סבתא הורישה את הדירה.
לאחר החתונה הורים של יונתן חילקו את הירושה בהגינות: לו דירת שלושה חדרי שינה בשכונה שקטה, דירת הסבתא; לאחותו תמר דירה קטנה אך בלב תל אביב.
בכסף, זה התאזן. חמש שנים כולם חיו בשלום, בלי קנאה כלל.
עינת האמינה שכך זה יימשך, אבל…
***
הבית סודר, הבלגן נעלם, נשארו לנוח. בדיוק הדליקו טלוויזיה, דפיקה בדלת.
יונתן הלך לפתוח.
אחותי והחתן שלה הוא חייך לעינת, הציץ בעינית.
תמר נכנסה ראשונה, אחריה פסע רועי באיטיות.
עינת פגשה אותו פעמיים: תמר מצאה אותו במכון כושר לפני חצי שנה.
רועי לא מצא חן בעיניה יהיר ויומרני. הביט עליהם מלמעלה.
היי! תמר נישקה את אחיה, חיבקה את עינת. היינו בדרך, קפצנו. יש חדשות!
אז תיכנסו חדשות זה תמיד טוב, יונתן הזמין למטבח. תה?
רק מים, רועי פסע פנימה בביטחון. יש לנו עניין חשוב, יונתן.
לא סתם היינו בדרך תעזבו תה. תישב.
עינת הרגישה לחוצה הקול שלו הציק לה. מה פתאום?
תתחיל, יונתן משך בכתפיו.
תמר שקעה במסך, השאירה לרועי לדבר.
רועי כחכח בגרון.
אז ככה. הגשנו בקשה לנישואין. עוד שלושה חודשים החתונה. יש תוכניות רציניות.
משפחה, חיים משותפים, אושר. חשבנו על המצב בדירות אנחנו עוברים אליכם, אתם אלינו!
עינת נדהמה. הביט על יונתן, על תמר היא ממשיכה לגלול בפלאפון, כאילו כלום.
רועי, אני לא מבין, יונתן קימט גבות. למה אתה רומז?
אני לא רומז, אני מציע פתרון. נחליף דירות!
נעבור אליכם, תקבלו את הדירה של תמר במרכז.
תמר מסכימה, לשנינו זה הכי הוגן.
עינת הייתה בשוק מחדש.
הוגן?! חזרה. רועי, אתה רציני? באת לבקש מאיתנו לעבור דירה כי החלטת להרחיב משפחה?
למה להתרגש? סינן רועי. מצדכם אין צורך. יש לכם ילדה אחת, ולא מתכננים עוד.
אז למה צריכים שטח גדול? זה לא פרקטי. לנו יש עתיד.
עתיד, שומעים? עינת קפצה. יונתן, אתה קולט?
יונתן הרים יד, סימן להרגיע.
רועי, שכחת שההורים שלי נתנו לי את הדירה. כמו שתמר קיבלה משלה.
השקענו פה חמש שנים, כל בורג בחרנו ביחד. הילדה שלנו פה, יש לה חדר, חברות בחצר.
אתה רוצה שנעזוב הכול ונעבור כי זה נוח לך?
יונתן, תרגיע, רועי נשען אחורה. תמר אחותך. לא מזיז לך עתידה?
אתם מרוויחים דירה בלב תל אביב. אפילו לפי המחיר אתם מרוויחים, בדקתי.
משעשע, יונתן חייך. אפילו לא התחתנתם, ואתה כבר זומם על הדירה.
תמר סוף סוף הרימה עיניים.
למה הכול סיבוך? נאנחה. רועי פשוט רואה קדימה.
באמת צפוף מידי תכף עם ילדים. אצלכם אפשר לשחק כדורגל במסדרון.
אמא תמיד אמרה משפחה זה מעל לכל. שכחת?
אמא דיברה על עזרה הדדית, לא לגרש אחד מהבית! ענתה עינת. את בכלל מבינה מה רועי מציע?
מה הוא כבר מציע? תמר התפלאה. הוא צודק. לנו זה קריטי. אצלכם חדר מיותר.
אין חדר מיותר! עינת כמעט צעקה. זה המשרד שלי! שם אני עובדת, שכחת?
עובדת רועי חייך בביטול. מעלָה תמונות באינטרנט? תמר אמרה שזה תחביב. גם בפינת אוכל אפשר עם לפטופ, לא צריך משרד.
יונתן קם באיטיות.
טוב, אמר בשקט. השיחה הסתיימה. אתם מתבקשים לצאת.
יונתן, נו באמת, רועי אפילו לא התניע. זה בסך הכול משפחתי.
משפחתי? יונתן התקרב. אתה מבקש את הדירה שלי ומזלזל באשתי, מחליט בשביל הילדה שלי איפה תגור?
יש לך לב?
שטויות, יונתן! עינת הצטרפה אליו. תאוות בצע. עוד לא שמת טבעת, כבר מחלק דירות.
תמר, את קולטת מי איתך? אותך הוא הראשונה יבעט מהדירה שלך!
אל תדברי עליו ככה! תמר התרוממה בכעס. רועי דואג לי, לעתיד המשותף.
אותכם מעניין רק הפינה שלכם.
אח, הא?!
כאן הקמצן הוא הארוס שלך, יונתן הצביע על הדלת. ולגבי ההחלפה זה לא יקרה. פעם אחת תזכיר נפסיק לדבר.
רועי קם, סידר צווארון. פניו זעופות, אפילו בושה אין.
חבל, יונתן. חשבתי שנסתדר. אם כזה אתה
תמר, הולכים.
כשהדלת נסגרה, עינת קרסה לספה, רועדת.
ראית? ראית?! ממלמלת. איזה חוצפה! מי הוא בכלל?
יונתן שתק. עמד ליד החלון, הביט ברועי פותח את דלת הרכב, נוזף בתמר.
עצוב, אמר לפתע. תמר באמת מאמינה שהוא צודק.
תמיד חיה בעולם משלה, אבל ככה?
הוא שטף לה את המוח! עינת קפצה. יונתן, צריך לדבר עם אמא שלך. שידעו על התכניות שלו.
רגע, שלף יונתן פלאפון. קודם אדבר איתה לבד. בלי הצגה של הטווס.
חייג. גלי השיחה נמתחו, תמר ענתה סוף-סוף, בוכה.
הלו! הטיחה.
תמר, תקשיבי לי טוב, יונתן היה תקיף. את איתו באוטו?
מה זה חשוב?
אם כן שיעבור לרמקול. שגם הוא ישמע.
אני כבר לא איתו, ייבבה. השאיר אותי ליד הבניין ונסע. אמר שהוא צריך להירגע כי המשפחה שלי אגואיסטית.
למה אתם כאלה? הוא רק רצה שיהיה לנו מושלם…
תמר, תתעוררי! יונתן כמעט צעק. איזה מושלם? הוא בא לדרוש את הדירה!
את מבינה שזה שלך, ירושה?! וכבר הוא מחלק אותה לעצמו.
אמר לך משהו לפני שנכנסו למטבח?
דממה.
לא, ענתה בשקט. אמר שיש לו הפתעה לכולם. חשב מה טוב לכולנו.
הפתעה מרשימה. קבע בשבילך, עבורי, בלי לשאול.
תמר, במי את בוחרת? הוא פרזיט.
היום הדירה, מחר הרכב, מחרתיים גם על הדירה של ההורים יידרוש.
אל תגיד ככה קולה רעד. הוא אוהב אותי.
אוהב?! לא היה עושה בלגן כזה. רצה לריב.
עינת עדיין בהלם. את מבינה שהוא ביקש לסכסך?
אדבר איתו, מלמלה.
תדברי. ותחשבי טוב לפני החתונה.
ניתק. השליך את המכשיר לספה.
מה אמרה? שאלה עינת בשקט.
לא ידעה. הפתעה מהחתן.
עינת חייכה בציניות.
בטח נכנס, שם אנשים ומטרים במקומות. מגעיל.
לא נורא, חיבק אותה. את הדירה לא ניקח לנו.
אבל עליה חבל. היא עוד תסתבך.
***
החששות הקשים לא התממשו חתונה לא הייתה.
רועי עזב את תמר אותו לילה. היא הגיעה בבכי בלילה לאחיה וסיפרה הכול.
רועי אסף מזוודות, היא ניסתה להבין. הוא אמר שלא רוצה קרובים כאלה קמצנים.
אמר שעם משפחה כזאת לא רוצה כלום, בכתה תמר. עליכם אי אפשר לסמוך.
לא תהיו בייביסיטר, לא תעבירו כסף כשנצטרך מנוחה
תמר, למה את עצובה? עינת כעסה. הוא לא ראוי לך!
אי אפשר לסמוך עליו, למשפחה לא יחשוב. תשחררי!
תמר סבלה כמה חודשים, אט אט התעשתה.
מהר מאוד הבינה ניסים. אילו התחתנה, כל החיים הייתה סובלת.
המזל הציל אותה, כך היא מרגישה.
