עבודה טובה? בעל בלילה עם אשתו הנוכחית, וביום עם הגרושה

Life Lessons

Author Alejandro García Reading 4 min Published by February 2, 2026

תקשיבי, אני חייבת לשתף אותך במה שקורה אצלי. אני כבר בת 38, וגרה בשנתיים האחרונות עם רועי, שהוא מבוגר ממני בחמש שנים. הוא היה נשוי פעם, יש לו שני ילדים, והגרושה שלו שירה לא עובדת ומתקשרת אליו כמעט כל ערב. פעם היא מבקשת ממנו עזרה, פעם קצת כסף, תמיד יש לה משהו.

אני לא הייתי נשואה לפני כן, ואין לי ילדים. אולי יגידו שאני לא מבינה מה זאת משפחה, אבל אני דווקא מאוד מבינה, ודי בטוחה שזה לא נורמלי לגור עם אישה אחת, להיות הבעל שלה, וכל הזמן לרוץ לגרושה.

נראה לי ששירה בכלל רוצה אותו חזרה. כל יום טלפון, תמיד משהו דחוף. רועי יוצא אליה ישר אחרי העבודה, ולפעמים חוזר הביתה ממש מאוחר בלילה. אפילו בחגים אני לא יכולה להיות איתו רק שנינו, כי שוב היא מתקשרת ושוב משהו קורה. אבל למה רועי חייב תמיד לרוץ אליה?

יש לה משפחה ענקית, חברות שגרות קרוב, באמת כולם שם מסביב. ברור לי היא לא באמת צריכה עזרה, היא פשוט רוצה להחזיר לעצמה את רועי. אני כבר לא מסוגלת עם זה. אני שואלת את עצמי מה לעשות אולי לעזוב אותו? לנסות עוד לדבר איתו זה פשוט לא עוזר…

Add a comment

No entiendo por qué me convertí en su esposa Hace poco nos casamos. Pensaba que mi marido me amaba locamente. Y no habría habido ninguna duda, si no fuera por cierto suceso. Ni siquiera se trata de una infidelidad, es algo aún más serio, incluso diría que extraño. Creo que todo pasó porque me importaba demasiado. Lo idolatraba, lo amaba en exceso y le perdonaba cualquier cosa. Por supuesto, él se acostumbró a esta actitud, se volvió más seguro de sí mismo y su autoestima creció. Probablemente se imaginaba que al chasquear los dedos, cualquier mujer se arrastraría a sus pies. Aunque, entre los demás, no llama especialmente la atención… Otra persona no habría tolerado sus errores ni confiado ciegamente en él. Poco antes de la boda, quiso estar solo, irse de vacaciones y prepararse para la vida matrimonial. No pude hacer nada al respecto, así que lo acepté y le permití irse de viaje. Como me contó después, decidió huir de la civilización y estar donde no hubiera internet ni teléfono. Se marchó solo a la sierra, para disfrutar de la naturaleza. Yo me quedé, añorándole con todo mi corazón. Cada minuto contaba hasta su regreso y le echaba muchísimo de menos. Una semana después volvió. Fue el día más feliz de mi vida. Le recibí con todo el calor y el cariño que fui capaz de darle. Le preparé sus platos preferidos. Al día siguiente, empezó a comportarse de manera extraña. Se escapaba a menudo al recibidor o a otra habitación. Luego comenzó a salir de casa varias veces al día con distintas excusas. Un día, al salir a hacer la compra, encontré una carta en el buzón. Parecía una carta normal. Estaba dirigida a mí, enviada por él durante su ausencia. Pero lo que decía en ella me sacudió por dentro. Había escrito lo siguiente: “Hola. No quiero seguir engañándote. No eres la persona adecuada para mí. Y no quiero pasar el resto de mi vida contigo. No habrá boda. Perdóname, no me busques ni me llames. No voy a regresar contigo”. Tan breve, tan contundente y cruel… Solo entonces comprendí que todo el tiempo salía a revisar el buzón. En silencio destruí la carta, sin decirle una palabra ni darle pistas de que algo hubiera ocurrido. Pero, ¿cómo puedo vivir con alguien que no quiere estar conmigo? ¿Por qué se casó y fingió que todo iba bien?

No sé cómo acabé siendo su esposa Hace muy poco nos casamos.

00

הכי קשה בלחיות עם גור כלבים הוא לא מה שרוב האנשים חושבים – זה לא להוציא אותו כשיורד גשם, כשקר נורא, כשלא ישנת טוב בלילה או כשהלב שלך לא שקט; זה לא לוותר על טיולים או הזמנות כי אומרים לך “תבוא, אבל בלעדיו”; זה לא הפרווה על הסדינים, הבגדים ואפילו באוכל, ולא לשטוף שוב ושוב את הרצפה בידיעה שעוד חצי שעה היא שוב תהיה מלוכלכת; זה לא החשבונות אצל הווטרינר ולא הפחד לפספס משהו חשוב; זה לא לאבד קצת חופש, כי עכשיו החופש הוא “אנחנו”; וזה כבר לא שהלב שלך שייך רק לך… כל זה אהבה, כל זה חיים, את כל זה אתה בוחר. הקושי האמיתי מגיע בשקט, כמו כאב שמתגנב בעצמות כשמזג האוויר משתנה – פתאום אתה מבין שהוא כבר לא יכול כמו פעם, שהוא מתאמץ אבל זה לא אותו דבר; בעיניים שלו מאירה עייפות שקטה שאומרת: “אני כאן, אבל כל יום קצת יותר קשה לי”. אתה זוכר איך הוא היה ורואה אותו עכשיו, כולו שלך, סומך עליך עד הסוף. הוא תמיד האמין שתהיה לצידו, שתעזור לו, שתציל אותו – ועשית את זה. אבל עכשיו אי אפשר להציל אותו מהזקנה. הכי כואב לדעת שעבורך הוא היה נחמה, אבל בשבילך הוא היה הכול: כל חייו, כל השמיים, כל התקווה. ואתה לא מוכן. לא מוכן לשחרר. לא מוכן לראות איך דועך זה שלימד אותך לאהוב בלי גבולות. ואז באה הדממה, דממה כבדה; המקום הריק על הכרית, הקערה שאף אחד כבר לא יללקק, והלב שלך מנופץ. ואתה יוצא החוצה, אבל הפעם בלעדיו. ותופס את עצמך לוחש לאוויר: “בוא, קטן שלי…”. ואם רק יכולתי להחזיר את הזמן – הייתי בוחר בו שוב, בוחר בכל העייפות, העצבות והנתינה. כי אהבה כזו היא אמיתית. לגדל כלב זה להכניס אש אמיתית לחיים שלך, אש שמחממת אותך לנצח, גם כשהוא כבר לא פה. כי לכלב יש שליחות אחת בעולם הזה – להעניק לך את ליבו.

הדבר הכי קשה בלהיות עם כלבלב הוא לא מה שרוב האנשים חושבים.

00