אני ודינה הכרנו כבר ביום הראשון של בית הספר, ואלעד הצטרף אלינו בסוף השנה, ממש אחרי מבחן גדול במתמטיקה. מההתחלה, היה לי ברור שאלעד בעניין של דינהאפילו הציע לה נישואין בליל הסדר, לא פחות! דינה, כמובן, דחתה את ההצעה, בטענה שהיא ממוקדת בלימודים ולא מוכנה לשום מערכת יחסים, אפילו לא אהבה ידידותית.
אלעד לא ויתרהמשיך להיות ידיד נאמן של דינה, כאילו לא קרה כלום. בסוף הסמסטר השני, ניסה שוב, ודינה שוב סירבה לו בעדינות”הכי טוב שנשאר ידידים,” אמרה, אבל מאוחר יותר הודתה לי שהיא מחפשת בחור עם שרירים וחשבון בנק שמן, כזה שמרוויח לפחות עשרת אלפים שקל לחודש. לא בקטנה.
למרות שדינה הייתה די ישירה, ידעתי שאלעד נשמה טובהלמרות שלא היה עשיר ולא עשה שכיבות סמיכה כל יום. בסופו של דבר, דינה התחתנה עם בחור שכל הדרישות שלה מולאו והזמינה אותנו לחתונה שלה, שהתקיימה במשכן האירועים הכי יוקרתי בתל אביב. לצערי, אני לא הצלחתי להגיע כי הייתי חולה, ואלעד גם לא באהרגיש שפגעו בכבודו.
באותו יום, אלעד הגיע אלי עם שקית של בורקסים, חולק איתי את כאב הלב על זה שאהובת נפשו התחתנה עם מישהו אחר. אחרי החתונה של דינה, נהיינו קרובים יותרכן, אפילו הלכנו יחד לסרטים והרגשנו שנחמד להיות יחד. זה קרה בדיוק כשסבתא שלי חלתה ואמא שלי הייתה צריכה לטפל בה. אלעד סיפר לי כמה התגעגע אלי באותה תקופה, ובסופו של דבר, החברות שלנו הפכה למשהו אחר לגמרי.
שנה אחרי, התחתנו והתחלנו לבנות את החיים שלנו יחד בתל אביבהחיים נהיו די טובים, עם ארוחת בוקר ישראלית כמעט כל שבת. אבל השקט שלנו הופר כשדינה, אחרי שלוש שנים ואחרי לידת זוג תאומים, חזרה להיות רווקה. בעלה, שהיה ראש העיר, נפטר בפתאומיות. דינה שאלה אם היא יכולה לגור איתנו עד שתמצא מקום חדשותאמינו לי, זו הייתה בקשה שלא רואים כל יום אפילו בישראל.
