אורלי, תביני שוּדיק הוא בעסק משק, הוא ימים שלמים בישיבות, וסוויטה גרה בצד השני של העיר, לוקחת שעתיים בנסיעה, קולה העדין של חמותה, נינה פרייט, חיפחה רגישות מתוקה עד שהשרירים של טליה נקרעו. ואת, את עובדת מהבית, גמישה, יושבת על המחשב. אין לך בעיית להגיע לבית גאליה, לחמם לה מרק, למדוד לה לחץ דם?
טליה הניחה לאט את הספל על הצלחת, מנסה לא לעשות רעש. השיחה, שהתחילה כעדכון משפחתי על ארוחת שישי, הפכה למזימה מתוחכמת של מצור. סביב השולחן, חוץ מטליה ובעלה יובל, היו נינה, אחיו של יובל וודימ, ובתו של וודימ, סוויטה. כולם הביטו בטליה בעיניים של קורת רוח, כאילו היא הצוללת היחידה בים סוער של בעיות משפחתיות.
גאליה, אחות חמותה, סיימה שבץ לפני שבוע. הרופאים עשו מה שניתן, המצב יציב, מחר היא צפויה לצאת הביתה, אבל עדיין חייבת במנוחה מלאה ובטיפול רצוף.
נינה פרייט, פתחה טליה באיזון, למרות שהלב מכוסה בזעזוע. לוח הזמנים שלי לא חופשי. אני רואית חשבונות מרחוק, סוף רבעון, ולעיתים אינני משאירה את המחשב חמש שעות אפילו לשתות מים. איך לרוץ? גאליה גרה שלוש תחנות באוטובוס שעה הלוך וחזור ועוד טיפול יומי.
אה, תנשמי! השליכה סוויטה, מתרסקת עם הסלט. החשבונית שלך לא תיעלם. אפשר לקחת את הלפטופ איתך, לשבת אצל גאליה, לעבוד, אחרי כן לתת משקה. לפחות יש מישהו תחת השגחה. אנחנו משפחה אחת.
טלי הפנתה מבט אל סוויטה, משקפת שגרת עבודה של קוסמטיקאית בתים שניים.
סוויטה, הלוז שלך הוא שניים על שניים, חייכה טליה. זה אומר חצי של החודש את פנויה. למה שלא תקח חצי מהמשמרות?
סוויטה נתקעה בעלה של הסלט והקיפה עיניים.
אתה מתפרע! בסופי שבוע יש לי חיי אהבה! וגם, אני פוחדת מדם וריחות של תרופות. מיד מתמעלת, לא יכולה לשהות קרוב לגאליה. לא, נפשי רכה מדי.
וודימ, הצטרף וודימ, משחק במפתח של טרק יוקרתי. טו, חח, אני יכול לשלם על מצרכים. בעונה הזאת אין לי זמן לבית, רק מתעורר לשנתיים. אם אני אפסיק עכשיו, נגיע ל… אין לנו כסף? חח.
הקפיצו מבטים לידי טליה. יובל, בעלה, ישב עם ראש מונח, מקשקש בקיסת קבב, תמיד נופל תחת לחץ של האמא ובני המשפחה.
חכו, קמה טליה, זקופה. נקבע עובדות. לגאליה שני ילדים מבוגרים, וודימ וסוויטה, זה תפקידכם לדאוג לאמא. לי יש עבודה, בית, וגם אימא שלי שזקוקה לתשומת לב. אני יכולה לבוא בסופי שבוע, להביא מצרכים, לעזור בניקיון פעם בשבוע, אבל לא אהפוך למטפלת קבועה.
שתק מתחת משקפי השולחן. נינה חתרה שפתיה, פניה נראו כמו תפוח אפוי.
הכניסה שלך מזכירה לי איך וודימ היה מביא חמרים לבנייה עם הנחה, איך סוויטה נתנה לי קוד קופון למספרת השיער, ועכשיו כשקורה אסון הבית שלי מהצד. גאליה, שבדבר, הייתה מטפלת בילדי יובל כשאני הייתי במפעל משתי משמרות! היא הייתה כמו אם שנייה!
יובל הרים את ראשו, מבטו אשמה.
טליה, באמת… גאליה עזרה לי רבות. אולי נוכל לארגן משהו? אפגוש בערבים…
יובל, טליה ניגשה למבטו ישירות. בערבים אתה מגיע בשמונה, מי שם עם גאליה משמונה בבוקר? וודימ קיבל הנחה על בטון לפני שבע שנים, ואין לנו תוספת על חנות. הנחה של סוויטה בחנות היא חמש אחוזים, אני משקיעה יותר על הדלק כדי להגיע אליה. אל תביא לי חשבונות של קשרים משפחתיים.
וודימ קם בכעס, דחף את הכיסא בקול חזק.
מסכם: לא אקבל עזרה ממך. נגיד שנשכור מטפלת, אם המשפחה כל כך חסרת חום. רק קחי בחשבון, כשאת צריכה כוס מים, אל תתפלא אם היא ריקה.
הוא נזרק על השולחן שקל של 5000 ש״ח לפירות ויצא מהמטבח. סוויטה רדה אחריו במבט חודר. נינה חיפשה ואלטרו בתיק.
הערב עבר בשקט כבד. יובל הלך בחדרו, נאנח, לא מדבר. טליה חשה שהוא מחשיב אותה לאכזרית, והיא ידעה שאם תוותר, תצטרף לשנים הבאות למחלקה של גאליה, מחליפה חיתולים, מקשיבה לתלונות, בזמן שהצעירים בונים עסקים.
מחר, הטלפון של טליה שרק הרעיד. חטפו חמותה, אחר כך דודה שלישייה מסחרף, ואז חמותה שוב. היא לא הרימה. היא עסוקה בדוחות, מספרים דורשים ריכוז, רגש דורש שליטה.
בערב יובל חזר הביתה, מבוהל.
אמא התקשרה, אמר ללא נעליים. גאליה בוכה, אומרת שאין לה מקום, שיזריקו אותה לבית אבות. וודימ שכר מטפלת, אבל היא רק יכולה לבוא שעתיים ביום, לחמם אוכל. ומה נשאר?
ולמה הם לא מסודרים? שאלתי, עייפה.
האישה של וודימ אומרת שהיא מזדקנת ולא רוצה לדאוג לאמא, וסוויטה… היא מתלוננת שהפלאות וההזרקות יעשו לה דיכאון. בטח, גאליה לבד, כן?
טוב, אולי חצי יום? עד שנמצא מטפלת קבועה?
יובל הביט בבעלה. הוא טוב לב, אבל רמת הרגישות שלו הרגה פעמים.
טוב, אמרה פתאום. אבוא מחר, אבל עם תנאי.
איזה? קיבל יובל בקול משועשע.
תראה.
בבוקר שלמחרת, טליה, עם מחשב נייד, הגיעה לבית גאליה. פתח את הדלת מטפלת של שני שעות, אישה עייפה.
סוף סוף! נשפה. גאליה מתלוננת על מרק, רוצה נוזלים, ואני צריכה לברוח ל… שני זקנים.
טלי נכנסה לחדר. ריח של קורטקס וגרביים ישנות מילא את האוויר. גאליה שוכבת על מיטה גבוהה, מוקפת כריות, צופה בטלוויזיה. כשהיא ראתה את טליה, חייכה בחניקה.
אה, באת. לא התפזרת. חשבתי שוודימ או סוויטה יביאו לך קשת ברכה.
שלום, גאליה, אמרה בטון רגוע. וודימ עובד, סוויטה עסוקה. באתי לעזור. מה צריך?
מרק עוף עם קרוטונים! והחלפת מצעים, הכיסויים מכאיבים! והוילונות, השמש פוגעת בעיניים, אתה רואה?
טלי נאנחה, שם את המחשב על השולחן והוזתה למטבח. במקרר רק קופסת גבינה ישנה ופח חלב מושחת. אין עוף.
אין מצרכים, וודימ הבטיח?
הבטיח, שכח, אולי. לך לחנות, פטור. “פיטרוז’ה” כאן, קנייה של עוף, גבינה, פירות לא קלקלים.
איפה הכסף? שאלה בחיוך.
הכסף? הפתיעה גאליה. הפנסיה רק בחמישי. קני, וודימ ישלם. או שאתם עם יובל תחשבו שהצדק של המשפחה הוא קנייה של סחורות?
טלי שלפה ארנק, הלכה לחנות, קנתה הכל ב3000 ש״ח, הכינה מרק, הזינה, החליפה מצעים. גאליה המשיכה לתלון: לא חיתכת את הכריך! תיזהר! אל תגע בכף! הנה, סוויטה הייתה עושה זאת בעדינות, ידיים רכות…
איפה סוויטה? פרצה טליה.
אל תיגע בסוויטה! לה צריך לבן, חיי פרטיים, צריך גבר, לא צריך לדאוג ל… היא צריכה לחפש חתונה, ולא להוציא זמן עם קשישים.
בסיומה של היום, טליה הייתה מותשת כמו קרון פחם ריק. פתחה את המחשב, עבדה חצי שעה, עד שהקול של גאליה דרש: החלף ערוץ! פתח חלון! סגור חלון! קרא עיתון! למה אתה מקיש כך חזק?
כשיובל הגיע להחליף משמרת לילה, טליה חיכתה במטבח והביטה בקיר.
איך? שאל בקול מרומם. עבר טוב?
יובל, היא לחשה. קניתי במזומן, בישלתי, ניקה, רחצתי את גאליה. לא שמעתי מילה תודה. רק השוואות לסוויטה, היא מלאך. גאליה חושבת שאני חייבת לשרת רק כי נישאתי אליך.
היא חולה, מתנהגת… התחיל יובל.
לא. היא תמיד הייתה כך, רק עכשיו המוח נעצר. שמעי, אני לא אחזור לשם יותר. לא מחר, לא אחרי מחר. לא כמטפלת.
טליה, מה אתה אומרת? מחר אני בעבודה…
זה עניינו של וודימ וסוויטה.
טלי חזרה הביתה, רצתה לבכות, אך עצמה את הדמעות. היא נזקקה לתוכנית.
בבוקר הבא, בעשר, וודימ חייג.
טליה, היי. שמעתי שגאליה אהבה את המרק אתמול. מתי תבוא היום? המטפלת חולה. צריך זריקות ב12.
לא אבוא, וודימ, ענתה רגועה.
מה? קולו נוקש. היינו מסכימים.
הייתי שם רק להעריך את המצב. ההחלטה: גאליה צריכה טיפול מקצועי 24/7. אני רואית חשבונות, לא סיעוד. איבדתי ארבע שעות עבודה ושלש אלף על מצרכים.
חשבונית? נבהל וודימ. לחשבון המשפחה?
חשבונית של מציאות. אם אינכם יכולים לשאת משמרת, צריך שכירת מקצוענית, 6000 לחודש + מזון.
אין לי כסף! הכל במעגל! משבר במדינה!
מכור את הטנדר, קנה רכב חסכוני. או שמו את המעיל של סוויטה למכירה. אחרת תחליפו משמרת כל שני ימים. אני לא מזיז אצבע עד שתראו השקעה אמית, לא רק הבטחות ריקות.
היא החזיקה את המספר של וודימ ברשימת חסומים, אחרי זאת של סוויטה, אחרי חמותה. היא ידעה שהסערה תבוא, והיא תמתין במקלט השקט.
יובל חזר לערב, פנים חיוורות.
טליה, מה עשית? האמא צעקה, הטלפון רוטט. היא אומרת שהשארת אדם חסר עזרה למות. וודימ כינה אותך קפיטליסטית. הם נלחמו.
מי עם גאליה עכשיו? שאלה טליה, חותכת גזר לסלט.
חמותי הלכה. היא חולה, לחץ דם 200, ובוהה. היא אומרת: אם הצעירים כאלה קשים, אשכב לעצמי.
ראית? הנהנתה טליה. לא נפל. כולם בחיים. יובל, שב לשולחן.
יובל הקשיב, מבטו מתערבב בין פחד להערכה. הוא הבין שעכשיו הוא צריך לבנות סוללה.
שלושה ימים חלפו. חמותה, נינה פרייט, שירתה בגבורה אצל אחותה, חייגה ליובל מדי שעתיים: הגב חורקת… הלב פוגע… גאליה צועקת… אני עומדת למות על השטיח. יובל רצה לעזור, אך טליה אסרה:
תבוא רק כשוודימ ישלם למטפלת. אחרת תחליף את אמא שלך ותיתן לו מנוחה.
ביום הרביעי, נינה נכשלה כשהיא ניסתה להפוך את גאליה, ובכך פטרה את עצמה. היא נאלצה לחלק חירום.
וודימ נאלץ לעלות, סוויטה ברחה.
באותו ערב, פעמיים הדליקו הדלת של דירת טליה ויובל. וודימ, מראה של חורף עסקי, נכנס.
אפשר? נשף.
טלי השאירה מקום, וודימ ניגש לשולחן, מבקש מים, ידיו רועדות.
זה גיהינום, אמר, ולפה של הקפה. האמא… היא בלתי אפשרית. היא פוגעת לי במוח, במיטתה, באוויר. היא קראה לי על רצון הבית.
טליה חייכה למחשבה. ברוך הבא לעולם האמיתי, בן דוד.
איפה סוויטה? שאל יובל.
ברחה אחרי שעה, טענה שיש לה מיגרנה. נינה במרפאה עם רדיקוליטיס. נותרתי לבד. אני חייבת לספק, הלקוח שלי בוער, הלקוחות קוראים.
הוא הביט בטליה, עיניים מלאות ייאוש.
תעזור לי. כמה? שישים? אני נותן מאה. רק תמצא מישהו חזק שיעבור את זה. את מתמקצעת בתקשורת עם אנשים, יש לך מושג.
טלי ישבה מולו.
טוב, וודימ. אמצא מטפלת דרך סוכנות, עם רישיון ורקע. העלות: 8000 לחודש + מצרכים. תשלח לי היום על חשבון, כולל 3000 על הקניות שהיו לי.
בעד! קרא, מצביע על הטלפון. חמש, רק תציל אותי.
ובסוף, חתמה טלי, תפסיק לשים אשמה עליי, תתקשר לאמא שלך ותספר לה שהמטפלת היא האחראית שלך, לא אני.
העברה בוצעה, טלי, בעזרת קשרים של רואיות, מצאה סוכנות פטורה. בערב, מטפלת מקצועית, אישה רחבה עם עצמות של ברזל, הגיע אל גאליה, לא נרתעה מכוונות מרק לא טעים.
נינה פרייט יצאה מבית החולים אחרי שבוע. היא חזרה עם קשתי גב, אבל לא הזכירה עוד את טליה הלא-מתחשבת. במקום זאת, בערבי המשפחה שלפעמים טליה עדיין מגיעה חמותה התחילה לומר:
טליה צודקה, קשה ללכת אחרי חולה. צריך מקצוען. וודימ היה טוב, קנה הכל.
סוויטה לא ביקרה, קיבלה רק שיחות. וודימ, למופת, הפךוכולם, סוף סוף, הפכו לחלק ממשפחה חמה, והדלת של בית טליה נצמדה על צחוק עדין של קפה ותקווה.
