כרמל מכבה את המחשב ומתכוננת לצאת מהמשרד.
כרמל, יש כאן מישהי שבאה במיוחד אלייך, אומרת שזה משהו פרטי.
תכניסי אותה, שתיכנס.
אל החדר נכנסת בחורה נמוכה, תלתלים פראיים וחצאית קצרה.
שלום, אני שיראל. יש לי הצעה לעסקה.
שלום, שיראל. מעניין, איזו עסקה? נדמה לי שאיננו מכירות
איתך לא, עם בעלך דביר אני מכירה היטב. הנה.
שיראל מגישה דף, מניחה אותו בביטחון על השולחן. כרמל בוחנת אותו.
שיראל שמואלי, הריון 56 שבועות
מה זה? אני לא מבינה למה זה קשור אליי?
אין מה להבין. אני בהריון מהבעל שלך.
כרמל מביטה בה בתדהמה. מאיפה הגיע הסיפור הזה?
ומה בדיוק את רוצה ממני? מזל טוב?
כסף. אם הוא יקר לך
על מה ולמה מגיע לך כסף?
אני עושה הפלה ונעלמת מחייו. הוא עוד לא יודע כלום, הגעתי ישר אלייך. אם תסרבי הוא יעזוב אותך ויבוא אליי, הרי את עקרה ולא יכולה ללדת. כן, כן, אני יודעת עלייך הכל. אז, מה תחליטי?
כרמל מנסה לעבד את המידע, המחשבות מתערבבות.
וכמה בדיוק את חושבת שמגיע לך על הסוד הזה?
רק שמונה מאות אלף שקלים. זה קטן עלייך. בעלך נשאר ואת מזדקנת איתו בשקט.
איזה נדיבות טוב, שיראל, תשאירי מספר, אתקשר אם אחשוב על זה.
אל תחכי יותר מדי, הזמן אוזל. אם החלטתי על הפלה, זה צריך להיות בקרוב
שיראל רושמת לה מספר ויוצאת מהחדר לאט.
כרמל, את בדרך החוצה? טכנאית המחשבים מחכה לך
כרמל מקפלת את הדף, שמה אותו בתיק.
כן, אני כבר הולכת. להתראות, ענבל.
כרמל יוצאת לרכב ונושמת עמוק. מה זה היה עכשיו? מי זו שיראל? דביר באמת עשה לה ילד?
כשהיא מגיעה הביתה, היא שוב בודקת את הדף. חייבת לחשוב, דביר עוד מעט בבית
יקרה, הגעתי! מה זה הריח המטריף הזה?
כנס, תגלה
דביר נכנס למטבח. כרמל יושבת שם, רגל על רגל, מביטה בו ישר בעיניים.
מה? למה את מסתכלת עליי כך? נהיה לי קר
דביר, מי זו שיראל שמואלי?
עובדת בחברה שאני בקשר איתה. מה קרה?
ככה. היא טוענת שהיא בהריון ממך קרא בזה.
דביר נוטל את הדף, מקריא את התוכן בלחש.
זה לא ייתכן לא היה כלום. איך בכלל?
אתה תגיד לי. היא דורשת ממני שמונה מאות אלף שקלים תמורת הפלה, אחרת תלך אליה. ככה היא מספרת.
אין לי מושג למה היא ממציאה דברים כאלה כרמל, נשבע לך שאין לי שום קשר אליה הזיה מוחלטת.
גם אני חושבת כך. אני רגישה לאנשים, אני יודעת מתי משקרים לי. היא מנסה לסחוט כסף.
אשמח לכל בדיקה, אין לי מה להסתיר. אני לא צריך אף אחת חוץ ממך.
הבנתי אותך. יאללה, בוא נאכל.
למחרת, כרמל מתקשרת לשיראל ומזמינה אותה למשרד. שיראל מגיעה תוך חצי שעה.
אז ככה, שיראל. דביר לא אבא של הילד הזה. אני סומכת עליו. הרעיון לסחוט אותנו לא עבד. את חופשייה ללכת להפלה.
מוזר שאת כל כך מאמינה לו. את בטוחה בעצמך הסתכלת על עצמך פעם? את כבר בת ארבעים, איך שלא תתאמצי תמיד יהיו צעירות ויפות יותר.
יש לך עוד משהו להוסיף?
כן. אולי תקני את הילד. תוכלי לעשות בדיקות, האב הוא דביר. אני בטוחה לגמרי.
אבל דביר לא היה איתך בכלל איך זה קורה?
אגלה לך את האמת. לפני חודש וחצי היה לנו ערב חברה. שם פגשתי את דביר.
חבר משותף סיפר לי שהוא נשוי למישהי עשירה ועקרה, שאפילו פונדקאית אין סיכוי. את יכולה להבין ילד משלי, זה הרבה כסף.
ניסיתי להדליק אותו והוא התעלם. לא רגילה לזה, בדרך כלל כולם קופצים עליי.
צעירה, נאה, מלאה ביטחון. אז עשיתי מהלך אחר. אחותי רוקחת נתנה לי אבקה שמבולבלת את הזיכרון זמנית.
שמתי לו במשקה. לקחתי אותו אליי הביתה היה מובך, הלך אחריי אוטומטית
מזל שנכנסתי לאובולציה, וכך נכנסתי להריון. הוא לא זוכר מזה כלום, וזה אפשרי. יש לי אפילו סרטון לזה.
שיראל מניחה את הטלפון על השולחן. כרמל רואה את דביר, מיטתו, מתבונן ריק פה־ושם.
בשבילי הפלה זה עניין של מה בכך, הבריאות שלי איתנה. אני באמת אוהבת כסף קל זה הכי טוב. ולמשטרה אני יודעת שלא תלכי, במעמד שלך לא תעוררי בלגן.
ציפיתי שתסכימי, אבל אם לא אני מוכנה ללדת ולתת לך את הילד. מבטיחה להיות במעקב רפואי, לאכול נכון וכל הדרוש. שלוש מיליון שקלים והילד שלך.
כרמל בהלם. לא ייאמן.
שיראל, אין לי מילים! את שייכת לכלא, את נוכלת!
ומה לעשות, צריך להתפרנס החוב שלי גדול. החזיקתי איזה ספונסר ועכשיו הוא מת
כרמל, תחשבי. אני אתקשר עוד שלושה ימים.
שיראל עוזבת. כרמל שותה מים, הראש מתפוצץ. איזו סיטואציה
בערב היא מספרת הכל לדביר. הוא לא מאמין.
השתמשו בי אני אגיש עליה תביעה!
דביר, לא ייאמן. העולם משתגע. אולי נסתכל על זה אחרת? קראתי שאפשר בדיקת דנא לעובר אחרי שבוע שביעי. נברר קודם אם זה שלך.
וחוץ מזה, כל השנים חלמנו על ילד משלנו. כנראה לא היה לנו סיכוי.
לא רצינו לאמץ, ועכשיו אם זה שלך הנה, ילד שלך. אולי זו מתנה משמיים. לא חשבת על זה?
תני גם לפרגן לנעדרת הזו שטויות! שתעשה הפלה ותעזוב אותנו! גם לשלם לה על זה?!
דביר יוצא בזעם.
כרמל משחזרת את העבר
היא ודביר למדו יחד באוניברסיטת תל־אביב. אהבה ממבט ראשון. נישאו, גרו בדירה שכורה. מיד אחרי הלימודים כרמל קפצה לקריירה, בעזרת הדוד מיכה שפתח לה עסק ונתן מימון.
עם השנים החזירה את ההשקעה והצליחה. גם דביר פתח חנות משלו. חיו באושר אבל לא הצליחו להביא ילדים.
ערב אחד, לאחר מסעדה, הותקפו ברחוב בידי שיכורים. אחד שלף סכין, כרמל הגנה על דביר וספגה את המכה. ימים נלחמו עליה בבילינסון. שרדה, אך נותרה עקרה נאלצו להוציא רחם ושחלות. כרמל נשברה, הבינה שלעולם לא תהיה אמא.
דביר תמך וניחם, הרגיש אשם בכך. הלוואי היה מקבל הוא את הדקירה
לפעמים כרמל פוקדת בית כנסת, מדליקה נר, מתפללת לבריאות כולם, נותנת צדקה.
גם הפעם העבירה מטבע לזקנה ליד בית הכנסת.
תודה, נשמה טובה. רואה את הכאב שבך, אל תעציבי, אמרה הזקנה.
הכל בסדר, רק שלא אזכה לילדים קשה להשלים.
גם אני עקרה אבל את תזכי לילד בקרוב, בדרך שתפתיע אפילו אותך
כרמל נעה הלאה, לא התעכבה. מי יודע מה הזקנה ההיא מבינה
השלימה עם המציאות וטבלה בעבודה. היחסים רק התחזקו. והנה, כך הגענו להיום.
כרמל משכנעת את דביר לתת דם לבדיקת דנא, ושיראל גם. בשבוע תשיעי, הבדיקה מוכיחה: ההריון ממנו.
נו, השתכנעתם? מוכנים לשלם עכשיו? מחייכת שיראל.
אז ככה. לשלם על פונדקאית היה עולה פחות. בכלל, לא תכננו ללכת בדרך הזו. אבל נגזר, נשלם חצי ארבע מאות אלף שקלים וזהו.
את עם הכסף אנחנו עם הילד. הסכם מסודר, חתימות, עורכי דין.
אמרתי שלוש מיליון, מה זה המיקוח הזה?!
עכשיו אנחנו קובעים. לא רוצה לא תקבלי שקל, תגידי תודה שלא התקשרנו למשטרה. אנחנו אנשים רחמנים
***
דביר, סגרתי איתה. יהיה לנו ילד.
כרמל, למה להכניס אותה הביתה ועוד לשלם לה
אולי זו מתנה מהגורל, צריך לקבל אותה.
כל ההריון, שיראל במעקב וקפדנית. בזמן, נולד בן בריא.
שיראל ויתרה על זכויותיו, ודביר אסף את בנו. כל הסחבת המשפטית נגמרה. שיראל נעלמת עם הכסף. כולם יודעים שסוג של פונדקאית ילדה.
תודה, שילדת לבעלי, אמרה כרמל לשיראל ביציאה.
הילד, איתמר, נכנס אל ביתה של כרמל ודביר.
תראה, דביר, איך הוא דומה לך
את חושבת? לא מומחה בתינוקות אבל הוא חתיך כמוני.
זוכרת את הזקנה ליד בית הכנסת? היא ניבאה את זה קיבלנו ילד, בדרך לא צפויה
דביר וכרמל מסתכלים בהתפעלות על בנם. מה יהיה הלאה? הם לא יודעים. ברגע הזה הם מאושרים.
לא פעם היקום מגשים משאלות בדרכים משונות
***
כמה חודשים אחר כך, כרמל רואה בחדשות דיווח: שיראל נמצאה מתה בדירתה. נסיבות בלתי ברורות. הסוף הגיע להכרמל מנמיכה את הטלוויזיה ונושמת עמוק. בליבה מתערבבות רחמים וכעס, חידה לא פתורה ומשהו שנשאר בלתי מושג. היא מביטה באיתמר, ישן שלו בתינוקיה, וצמרמורת נעימה עוברת בהכמו תיקון קטן בעולם מלא סיבוכים.
מאותו רגע, בכל ערב, כשכרמל מושיבה את איתמר על ברכיה, היא לוחשת לו סוד קטן: ״אתה המתנה שלנו, הדרך לא הייתה פשוטה, אבל הכול השתנה בזכותך.״ דביר עומד בדלת, מביט בהם, ובעיניו מתפוגגת לאיטה תחושת האשמה הישנה.
וסביבם, הבית מתרוקן מצללי עבר. מסך גשם יורד על החלון, טיפותיו מקישות עדינות: סימן, אולי, שהפתעות עוד עשויות להתרחש. אבל כרמל כבר אינה פוחדת מבלתי-נודעכי בחדר השינה מחכה לה ילד, ושלוותו ממלאת את ליבה.
היא מחייכת, סוגרת את הדלת הקלה של חדר התינוק, ולוחשת: ״יש ניסים בעולם לפעמים הם זורעים כאב, ולפעמים, פשוטחיים חדשים.״
