מצד חוץ, נעמי נראתה כאישה שמחה: אמא לשלושה ילדים, דיברה שוטף כמה שפות, עבדה כאנליסטית בבנק גדול בתל אביב, הרוויחה היטב ונראתה מצוין. לטעמי, גם היה לה טעם טוב מאוד. בעלה, לעומת זאת, ישב בבית כבר חמש שנים, ולא הביע שום רצון למצוא עבודה. אחרי לידת הילדים, נעמי חזרה לעבודה במשרה מלאה והמשכורת שלה איפשרה לה להעסיק מטפלת מצוינת. הם גרו בדירה שירשו מהסבים של בעלה בשכונת רמת גן, אבל נעמי גם לקחה משכנתא על דירת חדר נוספת שאותה השכירה כדי להקל מעט על העול הכלכלי.
נעמי הייתה אדם מלא חמלה. היא ניסתה להבין את מצבו של בעלה וחיכתה בסבלנות שדניאל יאסוף בעצמו כוחות ויחפש עבודה. בדרך, היא הכירה זוג נחמדנועה ויואבוהם הפכו לחברים קרובים מאוד. לעיתים קרובות חגגו יחד את החגים, יצאו לטייל בארץ ונהנו מהחברה אחד של השני.
הטרגדיה הגיעה כאשר יואב חלה. נעמי תמכה בהם גם כלכלית וגם רגשית כשהיו זקוקים לה. אך יואב נפטר, ונעמי המשיכה לעזור לנעה מבחינה כספית כדי שתוכל להתמודד עם הבדידות והקשיים.
פתאום, דניאלבעלה של נעמיאמר לה שמצא אישה אחרת ועוזב אותה. היא עמדה המומה; לא הבינה איך הכל השתנה כל כך מהר ומדוע בחר דווקא בזו שהחליף בה. עם לב שבור ובלבול כבד, נעמי הגיעה לבית של חברתה הטובה נעה, שם ראתה את דניאל, והבינה ברגע אחד את כל התמונה, כל האמת התבהרה לה.
עייפה ונשברת, נעמי חזרה לדירה שלה. בלילה קיבלה שיחת טלפון מחמותה, שהאשימה אותה בעזיבה של דניאל ובחוסר הרצון שלו לעבוד במשך חמש השנים האחרונות. חמותה טענה שנעמי הזניחה את המשפחה כי שמה את הקריירה במקום הראשון. המילים הקשות של אמא של דניאל חדרו ללב, ונעמי החלה לפקפק בבחירות ובהחלטות שעשתה עד עכשיו.
