תקשיבי, אני חייבת לספר לך על דבורה, אישה מבוגרת שיצאה לפנסיה וגרה במושב שקט בגליל. כל השנים היא נהנתה מהשלווה, מהבית עם עצי הזית והגינה המושקעת שלה את מכירה את סגנון החיים שם, כל בוקר קפה במרפסת, קצת עוזרת לשכנה, מטפלת בעציצים. אבל השקט הזה התערער לה בבת אחת, בגלל כל הבעיות שממש הציפו את המשפחה של הבן שלה שגר בתל אביב.
הנכד שלה, יואב, היה ילד כל כך נעים, שקט כזה, חונך טוב, למדתיו כשהיה קטן חייכן כזה ותמיד היה עוזר לכולם. הוא גם למד יפה בבית הספר אבל בסוף לא רצה ללכת לאוניברסיטה, החליט לעבוד באיזה מפעל בדרום מה שקרוב לבית. אחרי שהתחתן ונולד לו בן, איכשהו כל העניינים יצאו משליטה. יואב התחיל לשתות אלכוהול, להסתובב עם אנשים לא טובים בכלל, וכל הבית התפרק. ריבים בלי סוף, לחץ, כל המשפחה על הקצה. הנישואין שלו כבר היו במצב נוראי.
היא ניסתה לעזור לו. פשוט הציעה לו לבוא לגור אצלה, בתקווה שאם יחליף סביבה, יירגע, יתחזק, וגם יהיה לה קצת יותר שמח איתו בבית, כי האמת, בגיל שלה, הבדידות לא פשוטה. וגם אולי קצת יעזור לה בגינה ובמטלות, שיהיה איזה תועלת.
ותשמעי, בתקופה הראשונה זה באמת עבד. הוא התחיל לחזור לעצמו קצת, גם אשתו נראתה כאילו ירד לה משקל מהלב. המשפחה הסתדרה, אפילו עזרו לה בגינת ירק! אבל כמו תמיד, אחרי איזה חודש פתאום יואב חזר לאותם הרגלים ישנים לשבת עם הבקבוק, להיעלם מהבית. הפעם אשתו ממש נשברה, לקחה את הילד ועברה לגור אצל אמא שלה בחולון. זה לא ממש הזיז לו, למרבה הצער. הוא מצא מישהי חדשה, שגם היא מסתובבת בין טבריה לאילת, וגרו אצלה יחד בבית של דבורה כאילו שום דבר לא קרה, מתעלמים מהרגשות של הסבתא.
אבל מעל הכל, התחילו להיערם החובות בנקים, הלוואות, שלחו מכתבים, אפילו באו לבקש כסף מהחברים של דבורה מהמושב. היא הייתה שבורה מזה. ובכל זאת, יואב הצליח איכשהו לשכנע אותה להעביר לו את הבית על שמה, כאילו זה הפתרון לכל הצרות. היא כמובן חששה שלא יהיו לה לאן ללכת, אבל הוא והבת זוג החדשה פשוט המשיכו לחיות שם, לא עובדים, לא משלמים, ורק נהנים על חשבונה.
יום אחד, דבורה לא יכלה להתאפק, ופשוט אמרה: את יודעת, אם יש גיהנום בעולם הבא, אותי זה כבר לא מפחיד כבר עברתי אחד כזה פה. זה כל כך כאב לשמוע את זה ממנה. יואב ובת הזוג כבר התחילו לתכנן איזו “עסק עצמאי”, לקחו הלוואה מבנק הפועלים, כאלה חלומות באספמיה. ואם לא יילך להם, את יודעת, יש מצב שכולם ימצאו את עצמם ברחוב, ואוי ואבוי מה יהיה על דבורה, אחרי כל מה שהשקיעה שם פשוט סיפור שבא לבכות עליו.
