רחל, אישה בגמלאות המתגוררת במושב בגליל, נהנתה מחיים שקטים ומלאים, מטפלת בבית ובערוגות הירק שבחצרה. שלוותה נפגמה כאשר בעיות קשות פקדו את משפחת בנה החי בתל אביב. נכדה, יובל, היה נער עדין ונעים הליכות, הצליח בלימודיו, אך בחר לא להמשיך ללימודים אקדמיים והחל לעבוד במפעל במרכז. לאחר שנישא והוליד בן, חייו של יובל יצאו משליטה כאשר התמכר לאלכוהול.
לעיתים קרובות מצא את עצמו בחברות לא ראויות, התנהג באופן הרסני וגרר קונפליקטים מתמשכים בין בני משפחתו. הנישואים שלו כמעט התפרקו. בניסיון להציל את יובל ולשמור על התא המשפחתי, הזמינה אותו רחל לעבור להתגורר עמה במושב. היא האמינה ששינוי אווירה יעשה לו טוב, ושנוכחותו תסייע לה להתמודד עם בדידותה בגיל השלישי, כמו גם לעזור בעבודות המשק.
בתחילה, המעבר של יובל אכן הביא עמו רוח חיובית. הוא גילה שיפור בהתנהגותו, ואשתו גם היא הרגישה הקלה. כולם הסתגלו לסידור החדש, והתחילו לסייע לרחל בגינה. אך, לאחר כחודש, שב יובל למעגלים הישנים. זמן קצר לאחר מכן, עזבה אשתו את הבית עם בנם המשותף, אך יובל לא נשבר; במקום זאת, מצא זוגיות חדשה עם מישהי שחלקה איתו אותו אורח חיים והמשיכו לחיות יחד, מבלי להתחשב ברגשותיה של סבתו.
במקביל, צצו בעיות כלכליות מלווים פנו בדרישה להחזיר חובות. יובל אף לווה כספים מחבריה הוותיקים של רחל, וגרם לה למצוקה רבה. חרף הקשיים, הצליח לשכנע את רחל להעביר אליו את הבית במתנה, והשאיר אותה במצב פגיע. מתוך חשש שתמצא עצמה ברחוב, המשיך הוא ובת זוגו להתפרנס ממנה, בלי לגלות שום אחריות.
יום אחד, רחל, שבורת לב ומושפלת, אמרה בייאוש: “הגיהנום שבעולם הבא לא יפחיד אותי, כי עברתי אותו כבר פה”. השניים תכננו להקים עסק משלהם ונטלו הלוואה גדולה מהבנק. אך אם משהו ישתבש, כולם עלולים להיזרק לרחוב ויישאו בתוצאות המעשים שלהם.
בין שבילי הגליל והמטעים, הבינה רחל שלפעמים טוב הלב והוויתור על הגבולות האישיים עלולים להוביל למצוקה גדולה, ושהיכולת להציב גבולות ולשמור על עצמך היא לא פחות ממצווה חשובה בחיים.
