רות, אישה פנסיונרית שגרה במושב בגליל, נהנתה מחיים שקטים של טיפול בבית ובגינה. עם זאת, השלווה שלה התערערה בעקבות הקשיים שחוותה משפחת בנה שגרה בתל אביב. נכדה, נמרוד, היה בחור ערכי ושקט. הלימודים בבית הספר הלכו לו טוב, אך במקום להמשיך לאוניברסיטה בחר לעבוד במפעל. לאחר שהתחתן ונולד לו ילד, חייו של נמרוד התהפכו כאשר הפך מכור לאלכוהול.
לעיתים קרובות התערבב עם חבורה מפוקפקת, התנהגותו העצמית החריבה גרמה למריבות ולמתחים המשפחתיים שנמשכו בלי סוף. הנישואים כמעט התפרקו. מתוך רצון לעזור לנכדה ולשמור על שלמות המשפחה, רות הזמינה אותו לעבור לגור אצלה. היא האמינה ששינוי בסביבה יועיל לו, ושנוכחותו תיתן לה מעט שמחה ותחלץ אותה מבדידות הזקנה, וגם תשמש לו תמיכה בעבודות הבית.
בתחילה, המעבר של נמרוד באמת תרם למצבו. הוא גילה סימני שיפור, ואשתו הרגישה הקלה. כולם הסתגלו למצב החדש והחלו לעזור לרות בגינה. אולם, כעבור חודש חזר נמרוד להרגליו הישנים. לבסוף עזבה אשתו יחד עם הילד, אך הוא לא נשבר. במקום זאת, מצא בת זוג חדשה עם אותם תחומי עניין, והשניים החלו לגור יחד, תוך התעלמות מרגשותיה של רות.
המצב הכלכלי הלך והחמיר הנושים דרשו החזרי חובות. נמרוד אף לקח הלוואות מחברים קשישים של סבתו, מה שגרם לה עוגמת נפש. למרות כל הקשיים, הצליח לשכנע את רות להעביר לו את הבעלות על הבית, והעמיד אותה במצב מסוכן. מתוך חשש שיגורשו מביתה, המשיך נמרוד עם זוגתו החדשה להתפרנס על חשבונה, בלי שבכוונתם לתרום למצב.
יום אחד, כשרוחה של רות היתה שפופה מתמיד, אמרה: “את הגיהנום לא אפחד לפגוש בעולם הבא את כולו חוויתי כאן.” לבסוף, הזוג הרכיב תוכנית לפתוח עסק עצמאי ולקחו הלוואה מהבנק. אבל אם משהו ישתבש, עלולים כולם למצוא את עצמם ברחוב, מתמודדים עם כל התוצאות הקשות של מעשיהם.
