סבתא דואגת: אליזה מתייבנה, אישה נמרצת ונחושה מעט מעל גיל שישים, הכריזה יום אחד בפני נכדתה אוליה – אמ…

דבורה רבינוביץ’, אישה נמרצת ונחושה שמעל גיל ששים, פנתה יום אחד אל נכדתה:
גילי! חיכיתי מספיק, אבל הסבלנות שלי נגמרה. תתני לי סוף סוף לנוח בשקט?!
גילי, אמנית רזונת ושחורת שיער, הופתעה מהשאלה החריגה.
מתי תתחתני כבר?! שאוכל ללכת לעולמי בנפש שלווה? כמעט בת 27, המשיכה דבורה, הרי לשם כך הסתלקתי כל הקיץ לבהמשק של האיוולת הזאת תשובה, וסבלתי שלושה חודשים עשרים פעמים ביום את כל הסיפורים על הטחורים שלה! הכל בשביל שתסדרי לך חיים אישיים. אבל את אפילו לא הכרת אף אחד!
סבתא, מתי ואיפה אני אמורה להכיר מישהו? עבודה, שיעורי ספרדית, דוקטורט. ובמוזיאון שלי, היחידי שמחפש זה עופר בן דוד, שראית אותו.
נכון, עופר זה אפילו לא עכבר, אלא שרימפס חצי מת. דבורה אמרה ביאוש.
למחרת התקשרה דבורה לאיוולת תשובה וחקרה: נכדתה של תשובה פגשה את בעלה לעתיד במועדון לילה.
אבל גילי בכלל לא הולכת למועדונים. אז סבתא תצטרך לבד לבדוק אם יש במועדונים בחורים ראויים לנכדה, או למצוא מקום אחר לשידוך.
דבורה גילתה שמועדוני לילה נותנים לנשים כניסה חינם מהשעה תשע ועד חצות, ומבלי לבזבז זמן, יצאה לשם כבר למחרת בערב, תוך שהיא מדווחת לגילי שהיא יוצאת לטייל לפני השינה.
היא הדהימה את המאבטח שחשב להעיר על גילה, ואז בעזרת אותו מאבטח התמקמה על כיסא גבוה ליד הבר, וסקרה בחיוך קשוח את הסביבה. האווירה מיד נמתחה, כאילו ועד הורים נכנס באמצע מסיבת בירה.
איך אצלנו, משהו לטעמך? שאל הברמן בגמגום, מגיש לה קוקטייל גבוה. בלי אלכוהול, על חשבון המקום.
מאכזב לחלוטין. שום דבר לאישה הגונה לחפש פה. דרך אגב, באמת לא תתפרקו אם תוסיפו קצת קוניאק. ומה עם האדום ההוא יש לו בעיה בירך או שזה הסגנון ריקוד עכשיו?
עד ראש השנה דבורה הספיקה להגיע להופעת רוק, מופע אש, קונצרט זמרים מדכאים, תחרות אופניים קיצונית, טורניר ברידג’ ואפילו, כשהתייאשה, לסדנת משוררים צעירים. המשוררים כבר ממש סיימו אותה. אפילו לא ניסתה לפתות אף אחד רחמנא ליצלן, מי יודע מה תציל.
גילי, אני מבינה אותך. בזמני התלבטתי בין סבא שלך לעשרה לא פחות מוצלחים. גם לתשובה האיוולת היה בחירה, למרות שכל השנים היא רק חלמה על סבא שלך. היום, גילי, הצעירים כל כך מדולדלים, אין במה להיאחז.
בחודש מרץ, כאשר ביקרה את תשובה, החליטה דבורה לקפוץ למוזיאון של גילי. בדרך למוזיאון היא החליקה ונפלה, למזלה לא על המדרגות. איזה קצין במדים רץ אליה, עזר לה לקום. דבורה, נשענת עליו, בדקה את עצמה שאין שברים או נקע, ואז הסתכלה עליו בעיון ואמרה:
אדוני סגן-אלוף, אתה נראה לי טנקיסט. בעלי ז”ל פיקד על חטיבת טנקים. תגיד לי, יש לך שעה פנויה?
הקצין, שחשב שהוא יצטרך לסחוב את הסבתא המפקדת לשעבר לבית, ונזף בעצמו על הרחמנות, הנהן.
מצוין. היית פעם במוזיאון ההיסטורי הזה? לא? הפסד שלך. אני ממליצה מאוד. תכנס עכשיו! תבקש שגילי רבינוביץ’ תוביל אותך. היא מדריכה נפלאה, לא תתחרט.
הקצין בעצמו לא הבין איך דבורה שכנעה אותו להיכנס… הסבתא כמו הקסימה אותו.
***
לאחרונה לחשה דבורה לנין הישן שלה, מתי:
אתה, יקירי, הדובי שלי, בקרוב הולך לבית הספר, אבא שלך יסיים את האקדמיה הצבאית, ואמא שלך סוף סוף תסיים את הדוקטור. ורק אז אני אוכל לעזוב בשלווה. אבל מה, תגדל לבד, דרורי שלי? לא, אתה צריך אחות! וכשתיוולד אחותך, והיא תלך לבית הספר… ואז נראה אם באמת אפשר לנוח…