דפנה כיבתה את המחשב והתכוננה ללכת הביתה.
דפנה שרון, מישהי מחכה לך בחוץ. אומרת שזה עניין אישי.
תכניסי אותה, שתיכנס.
אל המשרד נכנסה בחורה נמוכה עם תלתלים, לבושה בחצאית קצרה.
שלום. אני נועה. רוצה להציע לך עסקה.
שלום, נועה. איזו עסקה? אנחנו לא מכירות בכלל
אותך לא. אבל את בעלך, קובי, אני מכירה מצוין. הנה.
היא התקרבה לשולחן וזרקה דף נייר. דפנה הרימה אותו וקראה:
“נועה לוי, הריון 56 שבועות”
מה זה? אני לא מבינה למה לי כל זה?
אין הרבה מה להבין. אני בהריון מהבעל שלך.
דפנה הסתכלה עליה מופתעת. מאיפה צצו החדשות האלו?
ומה את רוצה ממני, ברכות?
לא. אני רוצה כסף. אם אכפת לך מהבעל שלך, כמובן
על מה את מבקשת כסף בעצם?
אני עושה הפלה ונעלמת מהחיים שלו. הוא אפילו לא יודע על ההריון, באתי אליך ראשונה. אם תסרבי הוא ילך אלי, הרי את עקרה ולא יכולה ללדת. אני יודעת הכול עליך. נו, מה תאמרי?
דפנה ניסתה לעכל את כל המידע. המחשבות התרוצצו.
וכמה את רוצה עבור הסוד הזה שלך?
רק שבע מאות וחמישים אלף שקלים. בשבילך זה גרוש. וככה הבעל נשאר ואתם מזדקנים יחד בשקט
איזו נדיבות! תודה על ההזדמנות! טוב, נועה, תשאירי מספר טלפון, אני אחשוב על זה ואתקשר.
אל תחשבי יותר מדי, הזמן דוחק. כדאי שאספיק לעשות הפלה, אם צריך
נועה כתבה מספר טלפון על פתק ויצאה לאט מהחדר.
דפנה שרון, את כבר הולכת? איש תחזוקה מחכה
דפנה קיפלה את הפתק ושמה בתיק.
כן, אני הולכת. להתראות, שרה!
דפנה יצאה מהמשרד ועלתה לאוטו שלה. מה זה היה עכשיו?! מי בכלל זו נועה? יכול להיות שלקובי באמת יש איתה ילד?
כשהגיעה הביתה עיינה שוב בפתק. צריך לחשוב על הכול, עוד מעט קובי יגיע
יקירתי, הגעתי! מה זה שמריח פה כל כך טוב?
תיכנס, תגלה
קובי, משפשף ידיים, נכנס למטבח. דפנה ישבה בכורסה, רגל על רגל, מסתכלת עליו במבט חודר.
מה? למה את מסתכלת עלי ככה, את מפחידה אותי
קובי, מי זו נועה לוי?
זאת עובדת בחברה שאני עובד מולה. מה קרה?
מה קרה? היא בהריון ממך הנה, תסתכל.
קובי המום לקח את הדף, קרא במהירות.
זה לא יכול להיות לא היה לי איתה כלום. איך זה בכלל ייתכן?
מה אני יודעת היא מבקשת ממני שבע מאות וחמישים אלף שקלים שתעשה הפלה. ואם לא אתה עובר אליה. כך היא אומרת.
אני לא מבין למה היא אומרת כאלה דברים? דפנה, נשבע לך בשעון היד שלי, אני לא יודע ולא מבין, זה שטויות!
גם אני חשבתי ככה. לא שיש לי אשליות עליך אבל אני מרגישה אנשים, והיא משקרת. סתם רצתה לעשות כסף.
אני מוכן לכל בדיקה, אין לי מה להסתיר. בחיי. דמיונות של ילדה! חוץ ממך, אני לא צריך אף אחת
טוב, הבנתי אותך. בוא לאכול.
למחרת דפנה התקשרה לנועה והזמינה אותה למשרד. נועה הגיעה אחרי חצי שעה.
ככה, נועה. קובי לא יכול להיות האבא. אני מאמינה לו. לא יוצא לך לעשות כסף קל. את יכולה לעשות הפלה, כמו שביקשת.
את אישה מוזרה מאמינה לו ככה? כל כך בטוחה בעצמך? הסתכלת על עצמך במראה לאחרונה? את בת ארבעים, מתישהו יבואו צעירות ממך
יש לך עוד מה להגיד?
כן. רוצה להציע לך לקנות את הילד הזה. אפשר לעשות כל בדיקה שתרצי, האבא הוא קובי. אני בטוחה במאה אחוז.
לא היה לכם כלום, אז איך זה אפשרי?
טוב, אגיד לך את האמת. לפני חודש וחצי היה לנו ערב חברה, התקרבתי לקובי. מישהו סיפר לי שהוא נשוי לאישה עשירה שלא יכולה להביא ילדים, אפילו לא עם פונדקאית. מובן שרציתי ילד, במיוחד כזה שאפשר להרוויח עליו.
ניסיתי לפלרטט איתו, אבל לא התייחס אליי. זה פגע בי בדרך כלל גברים מתנפלים עליי כמו זאב על טרף.
צעירה, יפה, גוף מושלם. החלטתי לעשות אחרת. אחותי רוקחת, נתנה לי אבקה מיוחדת גורמת לאובדן זיכרון זמני, סוג של בלבול.
הכנתי לו משקה עם האבקה הזאת, שאני תמיד סוחבת איתי. לקחתי אותו אליי הביתה, הוא היה מחוק לגמרי ולא הבין כלום.
למזלי, הייתי אז בביוץ, והנה אני בהריון. קובי לא זוכר שום דבר. זה בהחלט אפשרי. אני בטוחה לחלוטין. יש לי גם וידאו.
נועה הניחה טלפון והפעילה סרטון: קובי שכב ערום, מבולבל, לא מגיב לכלום.
מבחינתי לעשות הפלה זה שטויות. אבל כסף אני אוהבת, במיוחד כסף קל. לא נראה לי שתגישי תלונה, יש לך תפקיד חשוב מדי ולא כדאי לך רעש ציבורי.
חשבתי שתסכימי, אבל לא. אז עכשיו אני מוכנה ללדת ולמסור לך את הילד. מבטיחה לטפל בעצמי, לעשות כל מה שצריך. שבע מאות וחמישים אלף שקלים ותקבלי את הילד.
דפנה הייתה בשוק. איך זה ייתכן?
נועה, אין לי מילים. את שייכת לכלא, את נוכלת!
מה לעשות? מוכרחה להסתדר יש לי חובות. הייתה לי ידידת נפש עשירה ונפטרה בפתאומיות.
דפנה, תחשבי על זה. אתקשר אלייך בעוד שלושה ימים.
נועה יצאה מהמשרד. דפנה שתתה מים, הראש כאב. איזה מצב
בערב סיפרה הכול לקובי. גם הוא היה בהלם.
השתמשו בי אני אתבע אותה
קובי, אי אפשר לדעת היום מה קורה אולי נסתכל על זה אחרת? קראתי באינטרנט שבשבוע שביעי אפשר לעשות בדיקת DNA של עובר.
קודם נברר אם זה באמת הילד שלך. הרי חלמנו שיהיה לנו ילד משלנו. לא הלך
לא רצינו לקחת ילד מבית ילדים. אבל פה, אם זה באמת שלך, יהיה לנו ילד ביולוגי שלך. נכון שזה לא הכי מוסרי, אבל אולי זה צאנס שהיקום נתן לנו. חשבת על זה?
נו, עכשיו תשבחי את הבחורה שטויות הכל! שתלך תעשה הפלה ושתעזוב אותנו! עוד לשלם על זה
קובי יצא עצבני מהחדר.
דפנה נזכרה בעשור אחורה
היא וקובי למדו יחד באוניברסיטת תל אביב. אהבה ממבט ראשון. לא יכלו להיפרד אחד מהשנייה.
התחתנו, גרו בדירה שכורה. אחרי הלימודים דפנה עשתה קריירה בתמיכת דוד שלה, שעזר לה לפתוח עסק ונתן לה הון ראשוני.
כשהצלחה בעסק, החזירה את החוב לדוד עם ריבית. לקובי פתח חנות משלו. חיו טוב, רצו ילדים, לא הצליח.
פעם, חזרו ברגל ממסעדה כשחבורה של שיכורים התנפלה עליהם. אחד שלף סכין נגד קובי, ודפנה הגנה עליו בגופה, נפצעה בבטן.
הרופאים נאבקו על חייה כמה ימים. הצליחו להציל, אבל היא איבדה את הרחם והשחלות ולא תוכל ללדת. דפנה עברה תקופה קשה.
קובי תמך בה בכל דרך, הרגיש אשם על מה שקרה. לפעמים דפנה הלכה לבית הכנסת, הדליקה נר, התפללה לשלום יקיריה. לעיתים נתנה צדקה.
גם הפעם נתנה לקשישה שישבה ליד בית הכנסת.
תודה, יקירה. רואה שהלב שלך כואב, אל תתייאשי, אמרה הזקנה.
הכל טוב אצלי, רק שלא אוכל להביא ילדים קשה לי.
מבינה אותך, גם אני הייתי עקרה אבל יהיה לך ילד. הוא יגיע בדרך מאוד מפתיעה
דפנה נדהמה, המשיכה בדרכה. מה כבר זקנה יודעת
השלימה עם זה, שקעה בעבודה. היחסים עם קובי רק התחזקו. ועכשיו זה
דפנה שכנעה את קובי לעשות בדיקת דם, וגם נועה נבדקה בשבוע התשיעי. התברר שזה הילד שלו.
הנה, רואה שלא שיקרתי? מוכנים לשלם?
אגיד לך ככה. למצוא אישה שתלד בשביל כסף זו לא בעיה, וגם אפשר בפחות.
ולנו לא הייתה כוונה לעשות את זה, אבל מאחר שכך קרה, נקבל את הילד, ונשלם שלוש מאות וחמישים אלף שקלים.
כסף את תקבלי אנחנו את הילד. הכל נכתוב כחוק בחוזה.
אני דרשתי שבע מאות וחמישים! מה זה המיקוח הזה?
עכשיו אנחנו קובעים. לא רוצה לא צריך, לא תקבלי כלום. תודה שלא הלכנו עלייך למשטרה. תאמרי תודה שאנחנו נחמדים
***
קובי, סיכמתי איתה. יהיה לנו ילד.
דפנה, למה כל זה ועוד לשלם על זה כסף
אולי זה הגורל. אסור לוותר על מתנה כזאת
כל ההיריון נועה הייתה במעקב, עשתה בדיקות, הכול לפי הנהלים. בזמן נולד תינוק בריא.
נועה ויתרה על הילד, קובי כאב ידו לקח את הילד. כל הבירוקרטיה הסתיימה. נועה קיבלה את הכסף ונעלמה מהחיים שלהם. סיפרו לכולם שזו הייתה פונדקאית.
תודה שילדת את הילד של בעלי אמרה דפנה.
וכך, יונתן הקטן הגיע לבית של דפנה וקובי.
קובי, תראה כמה הוא דומה לך
מה את אומרת? אין לי מושג בתינוקות אבל כן, חתיך בדיוק כמוני
זוכר את הזקנה שסיפרתי לך עליה? הרי היא חזתה את זה הילד הגיע אלינו בצורה הכי מפתיעה.
קובי ודפנה הביטו על בנם. לא ידעו מה צופן העתיד, אבל היו מאושרים.
לפעמים היקום ממלא בקשות בדרכו המשונה
***
כמה חודשים לאחר מכן דפנה ראתה בחדשות שנועה נמצאה מתה בדירה. המשטרה חוקרת את נסיבות המוות. בסוף מי שמשחקת באש נשרפתדפנה הרגישה צמרמורת קלה בבטן כששמעה את החדשות. היא החזיקה את יונתן קרוב אליה, נושמת את ריחו התינוקי, מתבוננת בפניו הישנים. מחשבותיה התרוצצו על הבחירות שעשתה, על המחיר שכל אחת משלמה, על החסד שהיקום גילה וגם על הכאב שהתגלגל בדרך.
ערב אחד, כמה שבועות לאחר מכן, כשהרוח נשבה קלות מבעד לחלון, דפנה פתחה מגירה ישנה בחדר העבודה. שם, בין דפים ותמונות ישנות, מצאה את הפתק שנתנה לה פעם הזקנה ליד בית הכנסת: “יהיה לך ילד בדרך הכי מפתיעה.” היא חייכה לעצמה, הדמעות צצות בזווית העיניים, לא יודעת אם מצחוק או מעצב.
קובי נכנס לחדר, התינוק בידיו. “בואי,” אמר ברכות, “יונתן לא נרדם בלעדייך.” דפנה קמה, ליטפה את ראשו של קובי ושל הילד, והריחה את השקט הזה שהוא משפחה. היא הרגישה, לראשונה מזה שנים, מלאה באמת לא בגלל כסף, לא בגלל הצלחה, אלא בזכות דבר אחד פשוט: החיים חזקים מכל תוכנית, מכל עסקה, מכול כאב.
ברקע התנגנו חרישית צחוק של תינוק, תקווה ישנה ואהבה חדשה־ישנה. דפנה הרימה את יונתן, נשקה למצחו, ולחשה לו: “הנה, ילד שלי. כל אחד מגיע לעולם בדרך פלאים משלו.”
היא חיבקה את המשפחה הקטנה, יודעת שכל מה שעברו כל הסודות, המבחנים, המחירים נשטפו, ולראשונה הם באמת, לגמרי, בבית.
