אני רווק, בין ארבעים וחמש. לפני כן הייתי נשוי ליפהפייה אמיתית למשך חמש-עשרה שנה. אני קורא לה גברת, כי המראה שלה לגמרי התאים לתואר. יפהפייה, מטופחת להפליא.
לכל זמן היה לה מניקור מדויק, ניחוח נרקיסים, עור מבריק ונקי בקיצור, שלמות. הגוף שלה גם היה איך לומר פשוט מושלם, באמת. נראית צעירה בהרבה מהגיל שלה. תמיד הייתה לה נימה של אריסטוקרטיה, אפילו בבגדים תמיד הלכה בלבוש עם טעם וסגנון. וההליכה שלה הייתה ממש אומנות, הדרך בה היא הזיזה את הירכיים המפוארים שלה… זה פשוט בלתי נשכח.
אז מה העיקר? במהלך הנישואים התרגלתי לטיפוס הזה גינגית אריסטוקרטית, עם גאווה. באמת. נפרדנו בגלל חוסר התאמה באופיים. מה לעשות, קורה. ומאז הגירושים, לא היו לי יחסים רציניים. ראיתי, פה ושם, בנות במלונות ודירות שכורות ללילה – כמו שאומרים, בשביל הבריאות וזהו. לא רציתי להיכנס לדרמה של קשר, עם הפחד שאחרי כל השנים זה ייגמר בכל זאת.
אבל מה, הגורל מזמן הפתעות לכל אחד, נכון? ופתאום הגיע פרס, בדמותה של תהל. אפילו לא חשבתי על קשר, והנה היא פגשתי אותה בתערוכה בגלריה באבן גבירול. ברור שהיא לא הייתה בדיוק כמו הגברת המושלמת שלי לשעבר, אבל היה בה קסם מיוחד. נימה של אריסטוקרטיה ששולבה בביטחון עצמי, אירוניה ולשון מבריקה. היא הייתה מסוג הנשים שמשאירות אותך פעור פה לא רק ביופי, אלא גם בחוכמה שלהן. ותכלס, שכל של אישה זה הדבר הכי מושך.
יצאנו כמה חודשים, בדרך כלל היא הגיעה אלי. ואז פתאום החלטנו להיפגש אצלה. ידעתי שצריך להפתיע, אז הבאתי לה את הפרחים שהיא הכי אוהבת שושן צחור, בקבוק יקב גמלא, נרות כמובן. הגעתי אליה, התבוננתי הכל היה מאוד מעוצב ויפה. ואז הייתי חייב ללכת לשירותים. פתאום חטפתי שוק.
האמבטיה שלה הייתה כמעט ריקה לא קרמים, לא שמפו, לא בושם, כלום. רק גל רחצה פשוט ושמפו מהסופר. זה הכל. כאלה נשים שככה מתייחסות לעצמן זה אומר הרבה. תסכימו איתי, אם אישה דואגת לעצמה עם מיליון מוצרים היא אוהבת את עצמה.
את הדחף לדחוף את האישה הזו פשוט לא היה לי. ואז הבנתי תהל לא בשבילי. פשוט יצאתי והלכתי. היום אני מבין שבטח לא אמצא שוב אריה גאה ואריסטוקרטית כמו האקסית שלי. אז כנראה אשאר לבד. מה לעשות? שיהיה.
