האש פרצה במהירות והבריכה את הרפת בה הוחזקו ארבעה עשר סוסים ישראליים מגזע כבד. אני, אלון, שהייתי בתוך הבית כשברק פגע, רצתי מיד החוצה והתחלתי להכות על דלת הרפת כדי להזהיר את הסוסים מהסכנה שנשקפת להם.
אמא שלי, אילנית מזרחי, אמרה: “אני לא חושבת שמישהו מאיתנו היה כאן אם לא הוא,” כשהיא נזכרת איך נכנסתי בעבר למבנים בוערים כדי להציל חיים.
הרעידה הזיזה חלונות ורעידה את הרהיטים בבתים בכל רחבי הכפר שלנו בגליל, אך למרבה המזל לא גרמה לנזק משמעותי או לפציעות.
“אין לנו בגולן רעידות אדמה כאלו לעיתים קרובות, אולי אף פעם?” אמרה דוברת פיקוד העורף, תמר לוי.
הפעולה שלי הצילה את הסוסים של המשפחה ממוות בשריפה. א. הצלחנו להוציא אותם החוצה בדרך הזאת. ב. הרפת לא נהרסה לחלוטין.
בסופו של יום, למדתי שלפעמים צריך לפעול במהירות גם אם זה מסוכן, ושהמשפחה והחיות שלנו זקוקות למישהו שיבחר לא לוותר ברגעים הקשים, גם אם קשה.
