האור שהבזיק מהשמיים הצית את האסם, שם שהו ארבעה עשר סוסים גדולים מזן יקר, שנקראו כולם בשמות תנ”כיים עתיקים. מאור, שהיה באותו רגע בבית אבן ישן במושב בגליל, הרגיש כאילו דלתות הזמן נעות וסדקים נפתחים בקירות. הוא יצא אל הלילה הלוהט, רגליו צונחות בין הצללים ותקרה דקה מפרידה בין שלווה לבדיה. הוא התחיל להכות בשער הברזל של האסם, ודמעות שבקעו מהעשן נמהלו בפסיעה המהירה שלו.
אמו של מאור, תמר צברי, אמרה: “אני חושבת שאף אחד מאיתנו לא היה כאן לולא הוא”, בעוד קולה נישא באוויר כאילו ממריא עם הרוח החמה, ונזכרה איך בנה כבר הסתער בעבר אל תוך להבות וחלומות קודחים של לילה.
הרעד חלף על פני יישובי הסביבה כאילו קצות העולם נעמדו לשחק. החלונות רטטו, הכלים בארון טלטלו ברעש הד שב, אך לא נגרם נזק משמעותי ולא היו פצועים מהתופעה המוזרה.
“למושב שלנו לא הייתה רעידת אדמה כזאת כבר שנים רבות, אולי בכלל לא?” אמרה דוברת פיקוד העורף, עדי מזרחי, בעודה מחלקת תה חם וממתינה שהליל ייענה לה על השאלות.
המעשה של מאור הציל את הסוסים המשפחתיים משרפה מתערטלת, ודרך השער שאותו פרץ, הם הובלו אל שדה קריר ופתוח, שבו דהרו לעבר חלום אחר. חלקו של האסם נותר שלם, כאילו הזמן גולף בו בקפידה. התקרה נשארה תלויה, והמטבעות בכיסיו של מאורשקלים ישנים מהשוק של תל אביבלחשו סוד קטן של ניצחון אל תוך הבוקר.
