נערה צעירה נפלה במלכודת של בעלי בן ה63 והביאה אותו לצאת מהמשפחה, אבל אז הם לא יכלו לתפוס את ההפתעה שהכנתי עבורם.
רונית ויוםהיום חייהם נמשכו יחד כמעט ארבעים שנה. בזמן הזה גידלנו שני ילדים, בנינו בית בפרדס חנה, הקמנו עסק קטן אך איתן, וקנינו רכב טויוטה חזק. חיו לנו יד ביד, לא חסר שום דבר. הילדים גדלו, מצאו זוגיות משלהם, ואנחנו חיכינו לפרישה שקטה עם תנור חם.
ואז, פתאום, הכל התפזר לחורף של קרח.
שמתי לב שאברהם, בעלי, התחיל להסתיר את הטלפון, מתרחרר בעבודה, להתחיל לתקתק במקלחת פעמיים ביום, אפילו מלקח סכין גילוח כאילו הוא בן עשרים שוב. אין צורך להיות שרלוק כדי להבין שמישהו חדש נכנס לחייו. ובכן, מי? בת תשעה עשרה, שִׁיר, רזה כעץ ארז, עיניים מלאות חישוב. היא נראתה לו כמו נכדת קטנה.
הבנתי מיד היא לא חיפשה את שעריו הלבנים, אלא את חשבונותיו. אבל אברהם, משוכנע בניצוץ של נעורים וקולה המתוק, היה בטוח שמצא את הנעורים השניים שלו. אחרי כמה חודשים הוא הודיע שהוא עוזב כדי להתחתן איתה. תארי לעצמך ארבעים שנה יחד והכל מתהפך בגלל נערה שקוראת לו קוציק ומקמטת מצח כשהוא משתעל בקול חזק.
לא צעקתי, לא קרעתי את שערי. רק הסכמתי בשקט. באותה העת הוא עדיין לא ידע מה מחכה לו. ומה שעשיתי גרם לו לבזוח על רגליי בבקשת מחילה.
הם חיו כאילו באגדה: חתונה, תמונות באינסטגרם, טיול בטורקיה. נראה שהכל מתגלגל כמו גבינה ברביץ. אבל משהו שכחו.
לפני שנים רבות, כשאפילו רק הקמנו את העסק וקנינו את הבית, אחי עורכידין, יובל, הציע לרשום את כל הנכסים על הילדים. באופן פורמלי, לא היה לנו שום נכס לא בית, לא חברה, לא חשבון בבנק. הכל על אורי ומאיה. הוא שכח זאת, והיא אף פעם לא ידעה.
כשהחופשה המינית נגמרה, החלו השאלות:
“למה אינך יכול למכור את החנות?”
“איפה הרכב שלך? אמרת שהטויוטה חדשה!”
“האם נמשיך לחיות בדירה שכורה קטנה?”
“הבטחת שיש לנו הכול!”
כאשר האמת יצאה לאור, שִׁיר אספה את המזוודות ועזבה, בלי דמעות, בלי תסריט. היא נעלמה והשאירה את האקס שלי על קו חרס שבור.
כחודשיים אחרי, הוא נחת על הדלת שלי, רזה, מבטו חיוור, בוכה, מנשק את ידיי, אומר שהוא עיוור, שאני האחת, שרוצה להחזיר הכל.
אבל אינני עוד רונית הטובה שהמתינה עם ארוחת ערב. נקמה איננה בטבעי שלי. הסתכלתי עליו ואמרתי:
“סליחה, אבל אינני רוצה להיות עם אדם שלפיו חצאית של מטר וחצי ערכה יותר מארבעים שנות חיי, הילדים וכל מה שבנינו.”
סגרתי את הדלת. מאחוריי כל החיים שלי, האמיתיים, ללא בגידתו של האמת.
